סנה, יונה

בן ברוריה ויוסף, נולד ביום ט' בחשוון תרפ"ב (10.11.1921) בירושלים. בילדותו עברו הוריו ללבנון והתגוררו בביירות. יונה למד בבית-הספר שליד האוניברסיטה האמריקנית, קיבל חינוך ציוני בבית והרגיש את עצמו כארצישראלי השוהה רק זמנית בנכר. כשנוסדה אגודת "מכבי" בביירות הקדיש לה את כל זמנו ומרצו. כשסיים את בית-הספר התיכון ואמר להמשיך ללמוד משפטים, איימו צבאות רומל על ארץ-ישראל מצד המדבר המערבי. יונה השאיר מכתב-פרידה להוריו, ברח ארצה והתנדב לצבא הבריטי. הוריו השתדלו לשחררו כבן-יחיד, אך הוא סירב להשתחרר. עם הבריגדה היהודית השתתף בקרבות איטליה, במסעי הכיבוש של בעלות-הברית ובמפעלי העזרה לשארית הפליטה. אחרי שחרורו למד בבית-הספר הגבוה למשפט וכלכלה בתל-אביב, היה חבר ב"הגנה" ועם- זאת הצטרף למחתרת אצ"ל, בה שירת בכינוי "סגן דרורי". בשנת 1947 ביקש להתקבל לבית-הספר לדיפלומטים שהסוכנות אמרה להקים. כשפרצה מלחמת-העצמאות זנח את לימודיו והתמסר למלחמה. כשהלך עם כוחות אצ"ל להתקפה על מנשיה בצפון יפו, כמקלען, מסר למפקדו מכתב סגור להוריו ובו בקשת סליחה על הצער שגרם להם בנפילתו, וכשחזר בשלום מהקרב לקח חזרה את המכתב. בשירותו בקרבות יפו היה מסור ונכון לעזור לחבריו. בשומעו תלונת אחד החברים שאישתו חולה ואין לו כסף למחיה, ביקש חופשה קצרה, לווה כסף ונתן לה, ורק לאחר זמן נודע הדבר. פעם הציע למפקדו באצ"ל תוכנית שהוא נוטל על עצמו את ביצועה: לארגן פעולת-חבלה גדולה בארץ האויב המוכרת לו היטב, אך התוכנית לא נתקבלה. אחרי הקמת המדינה עבר לצה"ל ושירת בחטיבת "אלכסנדרוני" כמפקד. גם כאן, ולפני כל קרב, היה מוסר למפקדו את המכתב להוריו ולוקחו אחר-כך חזרה. באחרונה השתתף בכיבוש עין ע'זאל ואיגזים, שחסמו את כביש תל-אביב-חיפה. ובנותנו פקודה להסתער על הר שעליו שרדו צלפי האויב נפגע מאחד הכדורים ונפל, ביום י"ח בתמוז תש"ח (25.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן.