סמני, אדיסו עדי

בן בוזו מרב ותספהוני. נולד ביום ז' בטבת התשל"ד (1.1.1974) באתיופיה. כשהיה אדיסו בן שנה נפטר אביו. כשמלאו לו שמונה שנים עלה לישראל עם אמו ושלושה מאחיו. המשפחה שהתה כשלוש שנים במרכז קליטה בעפולה ולאחר-מכן בנתה ביתה באשקלון. אדיסו החל לימודיו בבית-הספר היסודי בעפולה והמשיך בפנימייה בפרדס חנה. בגיל ארבע-עשרה עבר ללמוד ולהתחנך בפנימייה הדתית 'שפיר' ליד אשקלון. אדיסו המשיך לימודיו בבית-הספר 'הודיות' ביישוב הודיה, במגמת מכונאות רכב. טרם גיוסו לצה"ל כתב אדיסו בפנקסו: "עוד מגיל תשע אני חושב איך להגן על ארצי. במיוחד על ירושלים, שאותה אני אוהב מכל הלב. למען ירושלים אני מוכן להקריב את נפשי, כי זאת עיר הקודש". בחודש פברואר 1992 גויס אדיסו לשירות חובה בצה"ל. מכיוון שלמד במגמת מכונאות רכב, היה אדיסו מיועד לשרת כמכונאי, אך הוא עמד על-כך שיוצב בחי"ר, בחטיבת הצנחנים. הוא יצא לטירונות חי"ר, השתלב במסגרת הצבאית ועמד בכל המשימות הקשות שנדרשו ממנו. הוא עבר קורס צניחה והמשיך מסלולו הקרבי באימון המתקדם של חטיבת הצנחנים, שבסיומו קיבל דרגת רב"ט. לדברי מפקדו, אדיסו היה מקובל חברתית, חבריו אהבוהו ואכן היו לו בפלוגה חברים שסייעו לו להתגבר על קשיי הטירונות והמסלול הקרבי המפרך. בכל תקופת שירותו דאג אדיסו לאמו, אליה היה קשור במיוחד. ביום כ"ב באדר התשנ"ג (15.3.1993) נפל אדיסו בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי באשקלון. הותיר אחריו אם, ארבעה אחים – יעקב, שלמה, משה ויצחק, ואחות – דקלה. מפקדו של אדיסו נפרד ממנו במלים: "יכולת לבחור בשירות קל ונוח יותר. אולם על פי החינוך מבית בחרת בדרך התובענית, הערכית והקשה. הצלחת לעבור את פרק הטירונות המתיש, עמדת בהצלחה בדרישות של האימון המתקדם ובסיומו הוסמכת כלוחם…"