סמואל, יצחק

בנם הבכור של לאה והרב אהרון-אלחנן. נולד בירושלים ביום כ"ב בסיוון תשכ"א (6.6.1961). שנים ספורות לאחר מלחמת ששת הימים התיישבה משפחת סמואל, באלון שבות שבגוש עציון. יצחק, אחיו ואחיותיו- אריה (תאומו), נתן, ישי, נעמה, תמר, רפאל, צביה ,אסף ,אליצור ושרית, גדלו והתחנכו שם. יצחק למד בירושלים בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "מימון" בקריית משה, והמשיך בישיבת בני עקיבא "נתיב מאיר" בשכונת בית וגן. הוא היה חבר פעיל בתנועת "בני עקיבא" ואף הדריך בה. לאחר סיום לימודיו התיכוניים הצטרף יצחק לישיבת "הכותל" שברובע היהודי. בשנת תש"ס – 1980 התגייס במסגרת ה"הסדר" לצה"ל. הוא שירת בגדוד 79 של חיל השריון. במלחמת "שלום הגליל" לחם כחניך קמ"ט (קורס מפקדי טנקים) בגדוד 532. לאחר שש שנות שירות בתפקידי לוחם וקצין בחיל השריון, המשיך יצחק את לימודיו המקצועיים במערכות תעשייתיות, בבית הספר הגבוה לטכנולוגיה "מכון לב" בירושלים ושם סיים בהצטיינות את הלימודים, לתואר במגמת מדעי המחשב. תואר שני במינהל עסקים, עשה באוניברסיטת בר-אילן ברמת גן. בשנת תשמ"ג נישאו מירי רפפורט ויצחק, והקימו את ביתם באלון שבות. יצחק ומירי השקיעו את מיטב יכולותיהם בפיתוח חיי הקהילה ביישובם. נוסף ללימוד תורה עצמאי השתתף יצחק בקביעות בשיעורי תורה ובלימוד "הדף יומי", פרשת השבוע ומשניות. יצחק הקפיד על קיום מצוות קלות כחמורות, מבלי לוותר לעצמו ולסביבתו על שום פרט. בבית הכנסת שימש מפעם לפעם, שליח ציבור אהוב על קהל המתפללים, ובקולו הנעים בתפילה מתוך כוונות אמיתיות והיטיב להשרות בקרב הציבור העומד בתפילת ותחושת התעלות. עם כל אלה מצא יצחק זמן לעסוק גם בתחום האתלטיקה הקלה, והתאמן לשם השגת יכולת השתתפות בריצת מרתון. בשנת 1989 חזר יצחק לשירות קבע במחלקת אמל"ח (אמצעי לחימה) של מפקדת חילות השדה (היום-זרוע היבשה) . במשך כ-20 שנה שירת במגוון תפקידים והיה רמ"ד (ראש מדור) וממלא מקום ראש ענף חש"ן (חיל שריון). בעשור האחרון לחייו היה אחראי על אפיון ופיתוח טנק "מרכבה" לדורותיו – מ"מרכבה" סימן 2 ועד "מרכבה" סימן 4 – ביחידת 23 של חיל השריון. חבריו במנת"ק (מנהלת תוכנית טנק), ברפ"ט (רשות פיתוח טנק), מעידים על תרומתו הרבה לפיתוח הטנק "מרכבה". כשם שהיה איש צבא נאמן ומסור בכל נפשו ומאודו, כך הקפיד מאוד לשמור על המסגרת המשפחתית והקדיש זמן רב לחינוך ילדיו לתורה ולמעשים טובים. עם כל אחר מילדיו – אהרון אלחנן, הילה, ירון דוד, שאול, נועם ונתנאל – קבע יצחק עתים ללימוד תורה, ויחד עם מירי הקנה להם ערכי אהבה, נאמנות ומסירות לעם ולארץ. יצחק ניצל כל הזדמנות לטייל עם משפחתו לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל. במיטב שנותיו – 48 שנות חיים – ובעומק פעילותיו תוך כדי מילוי תפקידו חלה במחלה אנושה, אך גם בעת שסבל כאבים נוראים אמר: "אני אעשה הכֹּל ולא אוותר על שום אפשרות לנצח ולחיות". ניסיונות ריפוי, טיפולים, תרופות ומאמצים עצומים לגבור על המחלה הארורה לא הועילו לסגן אלוף יצחק סמואל והוא נפטר בכ"ט באב תשס"ט (19 באוגוסט 2009) בבית החולים "שערי צדק" בירושלים והובא למנוחות בטקס צבאי בבית העלמין הסמוך לכפר עציון. הותיר אחריו רעיה ושישה ילדים, אם ועשרה אחים ואחיות. רבים ליוו את יצחק לבית עולמו: בני משפחה, אנשי אלון שבות והישובים הסמוכים, חברים שרכש לעצמו בתחנות שונות בחייו וחבריו ליחידה בצה"ל שבה שירת עד פטירתו. מן ההספדים שנישאו בהלוויתו ומן הדברים שנאמרו עליו באזכרות שנערכו לו, נשקפת אלינו דמותו. הרב יוסף צבי רימון, רב השכונה הדרומית באלון שבות, דיבר אל יצחק בגוף שני: "… איזו השפעה מדהימה הייתה לך על הקהילה החדשה, מהרגע הראשון שעברנו, אתה היית זה שדאג שהתפילות יתקיימו לפי המנהג בצורה המקובלת. אתה היית זה שהנהיג להגיד מיד אחרי התפילה דברי תורה וללמד משנה כסדר. ידעת לשמור בדבקות וברוח טובה על המנהגים שקבלת מאביך ז"ל. יחד עם זאת היית ער למה שקורה בקהילה וכמה פעמים באת אלי ואמרת שיש מישהו שצריך עזרה. זכית, יצחק, בילדים מיוחדים ונפלאים שיידעו להמשיך גם אותך". הרב רימון סיים את הספדו במילוי בקשה שביקש ממנו יצחק: "כשישבתי ליד מיטת חולייך ציינת איזו חשיבות יש לתפילות וכמה הן פועלות. גם אם בסופו של דבר הקב"ה לא עושה מה שביקשנו. ביקשת ממני שאומר תודה לכל קהילת אלון שבות, ושאבקש סליחה בשמך אם פגעת אי פעם במישהו. אז אני אומר: 'תודה', ומבקש סליחה, עשית כל כך הרבה, פעלת כל כך הרבה " . ואכן, הרצון להמשיך בדרכו של יצחק ז"ל בא לידי ביטוי בדבריו של בנו שאולי: "אבא'לה! רצינו להגיד לך תודה ענקית וחיבוק חם ואוהב על כל כך הרבה דברים הגדולים והפשוטים. הדברים היום יומיים שראינו בהם מובן מאליו. על כל הלילות חסרי השינה והמנוחה, כדי שיהיה לנו מה שצריך בשבילנו. משגיח ודואג לנו כל הזמן. ועכשיו, אתה משגיח עלינו מלמעלה. אנחנו מבטיחים לעשות מה שרצית: לשמור על אמא וסבתא וכל הקטנים, לקום לתפילות למרות שקשה. ללמוד תורה איך שאהבת, להמשיך להאמין בבורא עולם, לא משנה מה יקרהולנצל את הזמן לעזור לעם ישראל בארץ ישראל על פי תורת ישראל, כל אחד בדרך המיוחדת שלו, ולהמשיך בדרך שסללת לנו". כולם הכירו את סגן אלוף יצחק בשם "סמואל". קצין עתיר הישגים היה, ועשייתו התאפיינה בצניעות, בחריצות, במסירות ובראיית בטחון מדינת ישראל תמיד לנגד עיניו. ידיעותיו והישגיו הפכו אותו למוקד ידע בכל הקשור לעולם השריון ורבים היו נועצים בו ומבקשים לשמוע את דעתו בכל הקשור לפיתוח ותפעול טנקי "המרכבה", שעליהם הייתה גאוותו. אחד ממפקדיו של יצחק היה האלוף ישראל טל (טליק), שלא חסך מילות הערכה לפעילותו הצבאית של יצחק ולקשריו האנושיים המיוחדים, וכינה אותו בחיבה "הנציב העליון" על שום זקיפות קומתו ונחישותו הרוחנית. סמואל ראה בטליק אב רוחני והוא, טליק, ראה בסמואל את בן טיפוחיו. בין השניים התפתחה מערכת יחסים נדירה. מפקדיו של יצחק מעידים כי סמואל היה נוח מאוד לבריות, ידען מאין כמוהו ברזי "המרכבות" לסוגיהן, וכי הפגין מקצועיות רבה וחשיבה מקורית ויצירתית בכל מה שקשור בפיתוח הכלי ובאמצעי ההגנה לחייל המשתמש בו. הוא השקיע ועשה לילות כימים, במשרד ובעיקר בשטח, לשכלול אמצעי לחימה יעילים וממוגנים יותר. יצחק היה מהראשונים שיצאו מיד לכל טנק שנפגע בלבנון, ברמת הגולן או בעזה, כדי לחקור ולבדוק מה קרה ומה ניתן לשפר. הוא היה בודק, נוגע, מתחקר לפרטי פרטים את נהג הטנק: מה ראה התותחן, מה הבין הטען ומה עשה המפקד. אחר כך היה מנתח את המידע, עורך את המסקנות, מנסח את ההמלצות וחש לצוות התכנון והפיתוח כדי לתקן את הטעון תיקון. סמואל לא היה נח ולא היה מרפה עד אשר אחרונת המלצותיו ואחרונת בקשות צוות הטנק יושמו בכל הטנקים. רבים הם החיילים שציינו כי חייהם ניצלו בטנק בשעת מלחמה, בזכות אותם אמצעי הגנה מתוחכמים. מחד-גיסא קיבל סמואל מרות ממפקדיו ללא עוררין, ומאידך-גיסא ביטא יוזמה, אחריות ודבקות במשימה ובקידום היעדים שהוצבו לו במסגרת תפקידיו. בדרכו השקטה והחברית השתתף סמואל ואף הוביל פרויקטים שונים בתחום השריון, שחלקם זכו בפרס בטחון ישראל. בזכות אישיותו ויכולתו המקצועית המרשימה חינך דורות של מפקדים וקציני אמל"ח, ולאחרונה אף ביצע זאת בפיתוח הנמ"ר (נגמ"ש מרכבה). כקצין הוא גילה סבלנות וסובלנות לדעות שונות ולאורח חיים שונה. הוא היה מודע לצרכים היום- יומיים של פקודיו וניצל כל הזדמנות לקדם אותם בתחום המקצועי והאישי. ראש מנת"ק תת-אלוף ירון לבנת אמר: "סמואל! סם! רק לאחרונה התוודעתי לשמך כפי שאתה נקרא בפי משפחתך: 'יצחק'. למעלה מעשרים שנה אנו צועדים כתף אל כתף. איבדתי חבר. ומשפחת 'המרכבה' איבדה היום את אחד מבניה.היית אחד מציריה המרכזיים, איש מופת וסמל לכולנו בדרכך, ובמלחמתך. יצחק היה אדם אופטימי, חייכן וצחקן שרוחו טובה ומעלותיו מרובות. לפני עשרים ואחת שנים הגעתי לבסיס צאלים. את פניי קידם בחור גדול, מזוקן, מרושל, שעיניו צוחקות. פרחה לה בנינו ידידות עזה, חברות של כאלה שעשו ועברו הרבה ביחד. עם סמואל מדדתי טווחים למולקולות מים באוויר במד טווח חדש שהיה רגיש מדי, התלבטתי על תרחישי טיסה במסוק לקראת פיתוחו של העוקב, הגדרתי טיב ייצוב של קו ראיה, ובסוף יום ניסוי בחצות הלילה קיבלתי פסוק לסיכום היום. סמואל גילם דמות של צבא יפה בארץ יפה – איש משפחה, פטריוט, חייל, תלמיד חכם ומורה דרך. בראש דאגותיו – צוות הטנק. החלטותיו, והיו רבות כאלה, באו לו בייסורים והתלבטויות. תמיד ידע שבכל החלטה יש פשרה, אך משהגיע הזמן ידע להחליט וידע לבצע. מערכות רבות בטנקי ה"מרכבה" נושאות את טביעות אצבעותיו, ומאחר שטנקים חיים שנים ארוכות, יחיו עמנו גם החלטותיו של סמואל לדורות קדימה." כך נפרד מיצחק תת-אלוף איתן קינן-קאולי, מפקד אוגדה משוריינת: "המסדרונות, חדרי הישיבות ומעבדות הפיתוח היו זירת הקרב שבה פגשתי את סמואל. לוחם בשדה הקרב יודע להעריך לוחם במעבדות הפיתוח. כל לחיצה על ההדק, על כל פגז שמשתחרר מבית הקנה ונורה מהתותח לקח סמואל הלוחם במעבדות הפיתוח את האחריות. אחריות על איכות כלי הנשק בכלל והטנק בפרט משמעה אחריות על היכולת לבצע משימה, היכולת לשרוד את שדה הקרב ומבטיחה שכלי הלחימה לא יאכזב. שדה הקרב של המעבדה הוא התשתית של שדה הקרב במערכה מול האויב. סמואל היה אחד ממעטים, שדורות של לוחמי שריון רבים חבים להם את היכולת לשרוד בשדה הקרב ומפקדים חבים להם את היכולת לבצע את משימתם". אלוף משנה דודי רוקח ספד לו: "כששוחחנו על הצעד הבא במלחמה במחלה הארורה, למדתי ממך משהו נוסף, משהו גדול. אמרת לי: 'אני אעשה הכל, ולא אוותר על שום אפשרות לנצח ולחיות'. ראיתי את העצבות הפנימית והחשש מהלא נודע. למדתי מהי רוח הלחימה האישית ומהו הרצון לנצח בכל מחיר. סמואל, היית מאבני הבניין והיסודות של מחלקת אמל"ח, וממובילי פיתוח ה"מרכבה". מאות 'מרכבות' שועטות קדימה בזכותך." עוד כתב אל"מ רוקח למשפחת סמואל: "יצחק היה אדם מיוחד במינו וחבר של אמת. עשייתו ופועלו הטביעו חותם עמוק, שילווה אותנו עוד שנים רבות." מתוך ההספד של אלוף משנה במילואים דידי בן-יואש: "מקצועיותו וקפדנותו, כמו גם נועם הליכותיו, היו לשם דבר בפרויקט 'המרכבה', והוא היווה חוליה מקשרת קבועה ונדירה בין לוחמי השריון לדורותיהם לבין מתכנני ויצרני הטנק. התרגלנו להתקשר אליו בכל בעיה ולומר זה לזה 'סמואל מטפל – הבעיה פתורה'. דומה כי טביעות אצבעותיו ניכרות בכל בורג, התקן ותת-מערכת בטנק." ואלה דברי נעם לוויט חברו אליו – ועליו: "סמואל! דמותך תמיד בלטה בשטח: גבוה וחסון. קולך נשמע למרחקים, זקנך מתבדר, וכיפתך מתנפנפת ברוח. יותר מדמותך בלטה אישיותך: אדם ערכי, מחובר לשורשי עמנו, ציוני, מוביל וסוחף. מודע לבריות, מכבד את פקודיו וחייליו. מנהיג. היית יוצר ומפתח בנשמתך.דבקת באמת שלך שהובילה להצלחות רבות, והיית לי מורה ומודל לחיקוי. היית קצין ישר ועשית מלאכתך בצניעות רבה הרחק מאור הזרקורים. היטבת והשכלת לעמוד איתן ולהיאבק על עמדותיך המקצועיות והערכיות, גם כאשר הן לא היו פופולאריות וגם כאשר נדרשת להתייצב מול הרמות הבכירות ביותר בצבא ומול הדרגים הבכירים במשרד הביטחון. היית מורה דרך לדורות של קצינים במחלקת אמל"ח שבזרוע היבשה… סמואל! היטבת להיות חבר לרבים מאיתנו, שותף לדרך בצוותי עבודתנו המקצועית. בצניעות רבה הכנסת בנו, גם דעת וגם חוכמה. בכל הזדמנות ציטטת מדברי תורה ומדברי חכמים. היטבת לחבר אותנו לשורשינו מהמקורות, ולחלוק איתנו תיאורים מההיסטוריה הרחוקה, וגם חיברת אותנו לאירועים עדכניים מהקמת המדינה. עם ישראל חייב לך רבות על תרומתך הרבה לביטחון המדינה. ואנו חבריך מודים לך שניתנה לנו הזכות ליצור ולשרת לצידך." במלאות שנה לפטירת סא"ל יצחק, קיימו בני משפחתו, חברים ומפקדים אירוע לזיכרו במוזיאון "יד לשריון" בלטרון. בערב הזיכרון הוקרן סרט שהפיקו חבריו של יצחק על סיפור חייו. עפ"י בקשת האלוף ישראל טל, נקראה כוונת המפקד של "מרכבה" סימן 3 על שמו: "כוונת סמואל". זמן לא רב לאחר מילוי בקשתו , נפטר גם האלוף טל ז"ל .