סמדג’ה, ארמון (ניסים)

ארמון (ניסים), בן אמה ודוד, נולד ביום ח' באלול תש"י (21.8.1950) בטוניס שבטוניסיה. בשנת תשט"ו עלה לארץ עם משפחתו שקבעה את מושבה בקרית מלאכי. הוא למד שם בבית-הספר היסודי "האחים" וסיים את לימודיו בהצטיינות. את לימודיו התיכוניים עשה בבית-הספר המקצועי "אורט" באשקלון, והשתלם במקצוע החרטות. מכיוון שהייתה לו נטייה טבעית למלאכת-יד, היה מקצוע זה אהוב עליו ביותר. סיפר עליו מחנכו: "ארמון היה נער שקדן, חברותי ונעים הליכות, חש תמיד לעזרת הזולת והיה אהוד על חבריו ועל מוריו. כחניך בית-ספרנו ספג במוסד את רוח ההתנדבות וההקרבה. את שורשי חינוכו קיבל ממסורת דור תש"ח ומההוי היהודי-מסורתי ששרר בבית הוריו. הוא נטל חלק בפעולות חברת התלמידים במוסד, הצטיין בעיקר בפעולות שלאחר יום הלימודים בבית-הנוער, והיה ספורטאי משובח. בקרית מלאכי הקים את חבורת "ארזים" שמנתה כעשרים נערים, וקבעה לעצמה פעולות שונות: תחרויות ספורט, ארגון תערוכות ועזרה לנזקקים. ארמון הזדהה עם שם הקבוצה ואמר תמיד: "אנו הארזים, חייבים להיות יציבים, זקופים ומצלים". אכן, הייתה בו רוח לוחמת ואידיאליסטית. בנערותו הצטיין בפעילות הספורטיבית ובילה את רוב שעותיו על שפת הים. הוא גם אהב את אימוני הגדנ"ע וכבר אז דיבר על עתידו בצה"ל. ארמון אהב גם את מלאכת היד ואת הציור, עסק בהם שעות רבות וטרח לקשט את ביתו. ארמון גויס לצה"ל בראשית מאי 1969 והוצב לחיל החימוש. במסגרת שירותו עבר קורס טכנאי צריח והיה אחד החניכים המצטיינים. אחרי-כן הועבר ליחידה קרבית שעשתה בסיני, ויחד אתה לחם במלחמת ההתשה. ארמון אהב מאוד את חיי הצבא. בבית לא נהג לספר על קורותיו בחזית. קרה פעם שניצל בנס מרסיס פגז, שנתקע בקסדת הפלדה שלו, וגם זאת לא סיפר להוריו, כדי שלא ידאגו. אל מקרי פציעה או מוות התייחס כאילו בשוויון-נפש. "אבל מותם של חברים הכאיב לו מאוד", סיפר אחיו. הוא תמיד נהג לומר: "אם אני לא אעשה את המלאכה הקשה הזאת, וגם האחרים לא יעשו, מי יילחם בשבילנו?" הוא שלל בכעס כל מקרה התחמקות מהשירות הצבאי. בראשית מאי 1972 סיים ארמון את שירות החובה ונרשם לקורס לחשמלאות שנערך באשקלון. את הקורס סיים בציונים גבוהים, והתכונן גם לעבוד במקצוע, אך המלחמה קטעה את תוכניותיו. מלחמת יום הכיפורים מצאה אותו מתפלל בבית-הכנסת. לאחר שנפרד לשלום מאחיו המגויסים, הצטרף גם הוא ליחידתו, בה שימש כחמש צריח, ונשלח לחזית סיני. בקרב שהתחולל ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.1973) נפגע ארמון ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר ורבורג. השאיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מעשיו של ארמון וכושר התמדתו שימשו לנו, חבריו, מקור לכוח. ארמון היה אהוב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו".