סלע, יוסף

בן מלכה ומוריץ, נולד ביום כ"ח בתמוז תשי"ב (21.7.1952) בתל-אביב. בילדותו עבר עם משפחתו לגור בקרית-גת, שם התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי על-שם שפרינצק. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ובחטיבת-הביניים, יצא ללמוד בבית-הספר הימי במבואות-ים, ובחר במחלקת הדיג. לקראת גיוסו לצה"ל השתלם במכונאות והכשיר עצמו לשרת כמנוען. באוקטובר 1970 התגייס לצה"ל ושירת בחיל-הים. יוסף עבר אימוני טירונות, נשלח לשורה של קורסים מקצועיים כמנוען והוצב לשרת בבסיס חיל-הים בחיפה. בינואר 1972 הוענקה לו דרגת רב"ט. כעבור כשנה הועלה לדרגת סמל. במלחמת יום-הכיפורים לחם כמנוען בסטי"ל. חוות-הדעת של מפקדיו באותה תקופה היתה כי: "יוסף מילא תפקידו לשביעות רצון מלאה. הוא ממושמע, מסור, מגלה רצון להתקדמות ויוזמה להמשיך בתפקידים אחראיים בחיל". בנובמבר 1973, אחרי מלחמת יום-הכיפורים, התחיל לשרת בצבא הקבע כמנוען בסטי"ל. בינואר 1973 עבר השתלמות מתקדמת כמכונאי ציוד והועלה לדרגת סמ"ר. אחרי כן הועבר לבסיס חיל-הים באילת. במרץ 1975 נשא לאשה את שרה ובאותה שנה החל לשרת בחיל-האויר בבסיס עציון כמכונאי ציוד קרקע. תפקידו היה לטפל בציוד חירום ולהפעיל את תאורת שדה-התעופה לנחיתת מטוסים. הוא עבר השתלמות מתקדמת כמכונאי ציוד ובפברואר 1978 הוענקה לו דרגת רס"ר. במקצועו היה היחיד בדרגה זו. מפקדיו ציינו אותו כ"חייל דינמי, בעל מקצוע מצוין, בעל מרץ, מדייק בביצוע משימותיו". בליל ט"ו בכסלו תשמ"ד (21.11.1983) נסע בתפקיד לבדוק ציוד תאורה בשדה-התעופה עובדה, לקראת נחיתת מטוסים בלילה. בדרך התנגש במכונית שבאה מולו ונהרג. בן 31 היה במותו. יוסף הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-הקברות באילת. הוא השאיר אחריו רעיה, שתי בנות, הורים ואח. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "יוסף היקר מצא מותו בבסיס חיל-האוויר עובדה. הוא שירת במשך שנים רבות בחיל-האוויר, באותה כנף, והצטיין תמיד במסירות, נאמנות ודבקות במשימות שהוטלו עליו, או שהתנדב ונטל על עצמו. ליוסף ידידים רבים בחיל-האוויר. היתה לו אישיות אהודה שהקרינה על סביבותיה. בלט בשאיפתו לשלמות, תוך אחריות רבה ובגרות ראויה לשבח. דמותו תשמש מופת ומרוחו נשאב כוח להמשיך בשליחות שיוסף נטל על עצמו – בשירות ללא סייג למען המולדת"