בן יחיד לאיילת ולמוטי. נולד בעפולה ביום ג' באדר ב' תשנ"ז (12.3.1997). דן נולד פג, שלושה חודשים לפני המועד ושהה בפגיה שבועות ארוכים. בטרם מלאו לו שלוש, התעקש לנגן על אקורדיון, והוריו קנו לו את כלי הנגינה הגדול. אמנם לא יכול היה להרימו, אך הוריו פרשו לו שמיכה על הרצפה והוא ניגן על הקלידים בהנאה רבה. כעבור חודשים אחדים החל דן ללמוד לנגן בפסנתר. מיד בלטו כישרונו ושמיעתו המוזיקלית המוחלטת. הוא קלט כל שיר משמיעה ראשונה. דן ספג את האהבה למוזיקה מהוריו והיא הפכה לחלק בלתי נפרד מחייו. כבר בגן הילדים בלט ביכולת מילולית גבוהה והִרצה לילדי הגן, לפי בקשת הגננת. הוא החל ללמוד בעצמו לקרוא ולכתוב בעברית ובאנגלית. הגננת פרח זאבי סיפרה עליו: "דמותך הרכה, כפי שזכורה לי מימי הגן מלווה אותי, ילד קטן, גוף קטן, חיוך תמידי קטן, עיניים חכמות ונוצצות. אומרים שכבר רואים בגיל צעיר על ילד, מה הוא יתפתח להיות לכשיגדל, ובהחלט ראיתי זאת עליך. עדינות אין קץ, התחשבות, תמיד ביקשת רשות לעשות דבר זה או אחר, סקרן עד בלי די, חקרן, אהבת לשאול שאלות ולבלוע במבט ובצמא את התשובות. היית חביב על חבריך, ואף פעם לא נזקקת לכוח כדי להסדיר אי הבנה, מריבה, או ויכוח ששגורים כל כך בין ילדים. אהבת את שיעורי המוזיקה והריתמיקה, ואת הספרים." הוא עלה לכיתה א' בבית הספר "אלון יזרעאל" בעפולה, אך מאחר שכבר ידע קרוא וכתוב בעברית ובאנגלית וגם פתר תרגילי חשבון, הצטרף דן לקראת סוף השנה לתלמידי כיתה ב'. בסוף השנה החליטה הוועדה הפדגוגית להעלותו לכיתה ג'. לקראת סוף כיתה ג' עברה המשפחה להתגורר בקיבוץ מרחביה, ודן עבר לבית הספר "אופקים" במקום. באותה שנה התגלתה אהבתו הגדולה למשחק הכדורסל. מאחר שרוב בני גילו כבר החלו לשחק בליגה, התאמן דן אצל מאמן פרטי. בער בו הרצון להתקדם מהר ולהצטרף לליגה. כשהיה כבן תשע נוצר קשר עם נבן ספאחיה, מאמן "מכבי תל אביב" בכדורסל בשנים 2006–2007. הוא כתב לו מכתב מרגש, ונבן ספאחיה שמר עימו על קשר גם לאחר שעזב את ישראל. החברות ביניהם התהדקה ככל שחלף הזמן, והעניין של דן בעולם הכדורסל העמיק; המאמן הזמינו לביקור באירופה לצפות בקבוצות שאימן, ודן הרבה לנסוע למשחקים ברחבי העולם. הוא יצר קשרים רבים בתחום שבער בעצמותיו. מגיל צעיר הכיר כל שחקן כדורסל, כל מאמן, כל קבוצה וכל סוכן מכל ליגה בעולם. לאורך השנים המשיך דן לנגן בפסנתר ואלתוריו המוזיקליים היו הפסקול של הבית ושל המשפחה המורחבת. לצד הנגינה והרצינות שהפגין בלימודים ובאימוני הכדורסל, היה דן חקיין מוכשר והצחיק את כל הסובבים. השמיעה האבסולוטית סייעה לו לחקות קולות ויחד עם הבעות הפנים המדויקות, חיקה מפורסמים בשלמות. דן ניחן גם באהבת המילה, אהב משחקי מילים והמציא צירופים שהפתיעו את הוריו שוב ושוב. בזכות חוש גרפי מעולה, עיצב להנאתו סמלים ולוגו למגוון גופים, וכן עיצב גופיות לקבוצות כדורסל. בסיום כיתה ו', חזרו הוריו של דן להתגורר בעפולה, והוא המשיך ללמוד בחטיבת הביניים ובתיכון "עמקים תבור" בקיבוץ מזרע. דן היה ילד בוגר מכפי גילו, מוכשר מאוד, מבריק וחכם, ובעל כישרון רב לשפות; מאחר שבבית ספרו לא הייתה מגמת ערבית, החליט ללמוד ערבית בכוחות עצמו ברמת חמש יחידות לימוד. את המבחן עבר כמובן בהצלחה. הוא סיים בגרות במגמת ביולוגיה וערבית. גם גרמנית למד בכוחות עצמו ושלט בשפה כאילו הייתה שפת אימו. דן תכנן ללמוד באוניברסיטה בפרנקפורט בתום שירותו הצבאי על מנת להראות את ניצחון היהודים על הצורר הנאצי, (משפחת סבתו מצד אימו הוכחדה בשואה). דן ביקר בגרמניה פעמים רבות על מנת לתרגל את השפה ויצר קשרים מרובים. לצד כל כישוריו היה דן נער צנוע ושקט, בעל קסם אישי, נעים, אהוב על כולם ופעיל חברתית. חבריו לכיתה ידעו שאפשר לפנות אליו בבקשת עזרה, ושתמיד ישיב בשנינות ויציע פתרון יצירתי. דן טבע את חותמו על כל אדם שנקרה בדרכו. מעַין, בת כיתתו במשך תשע שנים, כתבה: "הייתה לך חזות שקטה – לא היית קופץ בראש, צועק ומודיע על קיומך. אבל היית שם – צוחק מצחיק. יושב בשקט ומסתכל על העולם בדרך מיוחדת שכזו. … היית פסנתרן מדהים שיודע לאלתר ולצחוק ולנצל את הפסנתר החשמלי על כל אופניו. היו לך כבר קולות מותאמים לכל שיר ולכל דבר. לא אשכח שמכיתה ז' בערך היית עושה את המוזיקה של "סיכום עולמי" ומספר לנו חדשות מצחיקות על הבצפר: 'טה טה טה – בשעה אחת, חדר אוכל מזרע – עומס כבד. חשש לקרב על הצ'יפס.' ועוד כאלה, ותמיד אמרנו שזה מערכון מושלם לפורים. או מנגן קולות של רינגטונים שונים וקנדי קראש. ברגע שנתנו לך חופש על הפסנתר, היית עף. מצחיק את כולם בעידון ולא בגסות. עם כל הציניות והצחוק, היית אדם רציני מאוד ולקחת את הדברים לליבך." בטקסי בית הספר ניגן דן ותרם לאירוע ביכולתו לאלתר במהירות כל שיר וכל מנגינה ששמע. דן אהב את החזרות לקראת הטקסים ואת ההווי שנרקם מסביבן, כולל הזדמנויות לחיקויים ולצחוקים למכביר. רחל סגלציק מורתו סיפרה עליו: "עברתי איתך שלוש שנים בהם הפכת מילד לנער, נער מתבגר שמשובת נעורים רחוקה ממך. נער רציני, חולם חלומות לעתיד. היו בינינו יחסים מיוחדים, בכל בוקר קיבלת אותי בחיוך האופטימי שלך. שיתפת אותי בלבטיך, בקשייך ובדאגות לאימא, אך תמיד 'החזקת פאסון', הכול בסדר, אל תדאגי. כמה גאווה נתמלאתי בכל פעם כשעלית לנגן באירועי בית הספר ובמסיבת הסיום של י"ב. … דן, אהבתי אותך כחניך, אהבתי אותך כאדם. בן יקר. משפחת י"ב 4 תזכור אותך תמיד." דן שיחק כדורסל בקבוצת הנוער של "הפועל עפולה", בליגת נערים לאומית. בכיתה ט' החליט להגשים חלום ילדות ולפתוח בקריירה מקצועית כמאמן כדורסל. אף על פי שגיל הרישום לקורס מאמני כדורסל במכון "וינגייט" הוא שש-עשרה, ואילו דן היה אז בן חמש-עשרה בלבד, הגיש בקשה, התעקש ואכן התקבל לבסוף. בעת הכשרתו שימש דן עוזר מאמן, וכשהייתה בידו תעודת מדריך כדורסל, החל לאמן בחוגים בבית הספר לכדורסל של מועדון "הפועל עפולה". מאחר שקפץ כיתה, סיים את בית הספר מוקדם מבני גילו, ובשנה שנותרה לו עד הגיוס עסק בהדרכה ובאימון ילדים בכדורסל בבתי ספר. כמו כן שימש עוזר מאמן של קבוצת הנוער של מועדון "הפועל עפולה" ומילא את תפקידו בהצלחה רבה. במועדון ניבאו לו עתיד מזהיר בתחום וקיוו שהוא יצמח יחד עם "הפועל עפולה". המאמן דוד אלהרר, שדן היה עוזרו בקבוצת הנוער אמר: "הייתה לי זכות לעבוד עם דן סלע, בחור צעיר עם המון אחריות, אישיות מדהימה שתמיד מוכן רק לתת לאחר ולעזור בלי לעשות חשבון. עזר לי המון בשנה האחרונה באימון קבוצת נוער לאומית בעפולה, ותמיד ידעתי שאפשר לסמוך עליו בכל דבר שהייתי צריך, קטן עד גדול. תמיד היה שם בשבילי ובשביל כל הקבוצה." בשנה שלפני גיוסו החל דן לנגן על גיטרה. הוא נהנה להאזין ללהקת "קווין" ובעיקר אהב את השיר "רפסודיה בוהמית" ואף חיבר לו עיבודים מקוריים, כפי שנהג לעשות. לקראת חתונת דודו, הלחין דן את הפיוט "אשת חיל" כמתנת חתונה. תחת החופה שרו בני המשפחה אותו ומאז הפך לניגון המסורתי המושר בערב שבת. הוא הרבה לטייל עם סבו לוי גבעון, אלוף משנה במילואים ומדריך טיולים. כחודש לפני גיוסו טיילו יחד בירדן, טיפסו על הר נבו במערב הירדן ודנו בשאלה מדוע משה רבנו השקיף מהר נבו על הארץ המובטחת ולא זכה להיכנס אליה. בשל היותו בן יחיד התגייס דן ב-19 ביולי 2015 למערך "מגל" בית ספר לפיקוד והחל טירונות בחיל השדה. דן יועד לשמש מ"כ (מפקד כיתת) טירונים. מפקד מערך "מגל" אל"מ שחר שיטרית בבית הספר לפיקוד בו דן שירת, ציין כי בזמן קצר בלט דן בערכיותו, הצטיין וזכה לשבחים ממפקדיו. בחופשתו האחרונה בבית, ימים ספורים לפני נפילתו מיד עם הגעתו הביתה ועדיין לבוש מדים, ניגן דן בפסנתר ואמר " כמה הוא מעריך ואוהב את השירים העבריים והלוואי יתנו לי לצאת לנגן בטקס יום הזיכרון בבית הספר". שבועיים וחצי ממועד גיוסו יצא דן עם פלוגתו לסיור "מוריה". טוראי דן סלע נפל בעת מילוי תפקידו, בחום הכבד של ירושלים, ביום י"ט באב תשע"ה (4.8.2015). בן שמונה-עשרה שנים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בעפולה. הותיר הורים. דן חתם על כרטיס "אדי" ואיבריו נתרמו. שמואל רבינוביץ רב הכותל כתב: …"זכה דן וחייו הקצרים נסתיימו דווקא בירושלים העתיקה, בעיר ציון, אשר משך כל הדורות נכספו אבותינו להגיע עדיה ולזכות לגעת באבניה."… מוטי, אביו של דן, אמר: "דן היה הבן היחיד שלי. הוא כל עולמי. ילד נפלא. הוא בסך הכול היה שבועיים בצבא. הוא היה ממש מרוצה." "דן הספיק 80 שנה ב-18 שנה," הדגישו הוריו, "הספיק המון יחסית לגילו הצעיר, וכמה דברים עוד יכול היה להספיק אלמלא נגדעו חייו… הוא ידע שפות רבות: אנגלית, ערבית גרמנית ואת שפת האהבה. המוזיקה שלו ליוותה את החיים של האנשים סביבו, ותחסר לכולנו. הבור שנפער בחייהם של כל כך הרבה אנשים עם מותו לא יוכל להתמלא לעולם. אפשר יהיה רק לעשות דברים בדרכו: דרך של עשיית טוב, חוכמה, ספורט ומוזיקה." עם היוודע דבר מותו, חש לוי גבעון, סבו, כי חרב עליו עולמו: "החלום שלו היה לשרת בצבא. הוא אמר לי 'לוי, אתה אלוף משנה. למרות שאני לא הולך לקרבי כי אני בן יחיד, אני אשיג אותך'." בהספדו הוסיף: "כאן יד המלאך לא נשלחה לעצור, כאן המלאך לקחו לתמיד. דן, אתה איתנו לתמיד." דודתו עתליה נפרדה מדן במילים: "היית בן שמונה-עשרה לא טיפוסי. לא מכירה כל כך הרבה חבר'ה בגילך שקשורים קרבת נפש כמוך לסבא ולסבתא שלהם ולהורים שלהם. הם הכירו אותך, את מי שאתה באמת, את האדם שבך. הם לא זקוקים לסיפורים כדי ללמוד עליך. לא היית נבוך … להימצא בקרבת המבוגרים, אהבת את זה, בטיולים, בנסיעות … סתם ככה ב'קפה-קפה' של שישי אחת לשבועיים, בהגעה לשבתות, בדרבון של הקבוצה בוואטסאפ, בחיקויים שלך שנבעו מאהבה עצומה ומדיוק לא נורמאלי בניואנסים. כל כולך חוכמה אדירה שבאה לידי ביטוי בכל כך הרבה תחומים, ומה שאהבת – העמקת ולמדת והתעסקת עד הסוף." נבן ספאחיה הגיע ארצה לביקור תנחומים ואמר על דן: "הוא היה כמו בן בשבילי. אני כל כך מצטער על מה שקרה. קשה להסביר את הכאב שלי. … מדובר בילד שפשוט היה חולה כדורסל. הוא הכיר כל שחקן שאי פעם כדרר, מכל מקום ומכל גיל. הוא אהב את המגרש וחי את הענף. … ילד כל כך טוב, זו טרגדיה נוראית." בטקס גילוי מצבה אמר מוטי: "דן בחר לעסוק בחינוך, בהדרכה ובאימון של כדורסל. כמו כן, דן ראה והאמין בקשר ההדוק שבין עיסוקו כמאמן ומדריך ילדים ונוער בכדורסל, לבין להיות מפקד של טירונים בצבא. בשני תפקידים אלו, באים לידי ביטוי אהבת האדם, כנות, אכפתיות, צניעות, מסירות ואהבת המקצוע, שכה אפיינו את דן. נחשפנו לחוויותיהם של ילדים אשר זכו להתאמן תחת דן, שסיפרו, שמעבר לאימון הכדורסל, זכור להם יחסו הטוב, האבהי, הדואג לתשומת לב בפרטים הקטנים, אשר נתן לילד את ההרגשה שהוא יחיד ומיוחד והכי טוב שיש. ולכן, חשבנו על דרך ראויה ומתאימה אשר תנציח את דן לפי תפישת עולמו. הוקמה עמותה 'לעידוד הכדורסל על שם דן סלע', להנצחת פועלו ורוחו של דן." בתום השבעה כתבה איילת: "על הר נבו עמדת / לרגליך הגלעד עד דן / תמונה שמרעידה את הלב, / צריבה לוהטת מעל, / בלי חיקוי או צחוק / מנגינה קסומה על מיתרי הלב – / שתזנק מן הבשן. / דמעה. געגוע. שבר – / הזיכרון עכשיו בתוך קופסה / ולנו, נותר סלע. // נאסוף את השברים, לפאזל של שפיות / אבנים של לשם – / שימלאו את האין. / כוחן המופלא – אמת פשוטה. / המאסף, כמוהו ההולך בראש. / אתה. הם. / המגל קוצר את היבול, / ולנו, נותר סלע". על פי מילות האם וכפי שהתחברו אבי קורן וקובי אושרת לסיפור נפילתו של דן ולכאב העצום על אובדנו של הפרח והנדיר נכתב והולחן השיר "האהבה העצובה הכאובה". "הלוואי ולא היית רק כל כך / כל כך מוצלח ומבורך, / מכאן כל כך. צחקן כל כך / מוכשר ומאושר כל כך / כמו פרח שצמח ולא פרח / כמו שיר שרק נוגן וכבר נלקח / וכבר נלקח. // איי, האהבה העצובה / שאין ראשית ואין תכלית / ואין קצה לה. / איי, האהבה הכאובה / העקשנית, החזקה מסלע… // הלוואי ותעטוף החשיכה / את זכרוני ואת אינך / ולא אשמע עוד את קולך / ואת צחוקך ואת כולך. / ומה איתך, אתה עודך על הר נבו / ואל הארץ המובטחת לא תבוא / ולא תבוא." לקראת יום הולדתו התשעה-עשר של דן, התקיים קונצרט לזכרו בבית יד לבנים בעפולה וכל ההכנסות הוקדשו לקרן שהוקמה להנצחתו. את השיר שנכתב לזכרו שרה אביבה אבידן. יוחאי בשן ביצע את הפיוט "אשת חיל", בלחנו של דן. חיילי פלוגת "דולומיט" מיחידת "מגל" בחרו לקיים משחק כדורסל לזכרו. חברי צוותו כתבו: "הכרנו אותו לפני שבועיים וחצי בסך הכול, אך הספקנו להכיר ילד ואדם מדהים. ילד שנון, צנוע, מצחיק ואחד שלא ויתר לעצמו אף פעם. גם כשהיה לו קשה, הוא לא התלונן אלא שמר על קור רוח וידע להתאפק ולהחזיק את עצמו. גם אם היו אומרים לו משהו שלא לטעמו, הוא היה עושה ומבצע כי הוא ידע שהוא בתוך מערכת. כשלאחד מהצוות או לכולם או לחלק, היה קשה או עצוב, הוא תמיד בא ואמר שאנחנו יכולים לדבר איתו – חבר אמיתי! הוא תמיד דאג לעודד אותנו, ולהצחיק אותנו לפני השינה, להעיר אותנו בבוקר ופשוט להיות איתנו ובשבילנו." בקליבלנד אוהיו שבארצות הברית נחנכה ספריית ילדים לזכרו של דן. לאתר היוטיוב הועלו סרטונים מהאזכרה ביום השלושים למותו ומהאירוע לזכרו. יוסי מלכה, מנהל בית הספר לכדורסל: "דן היה אהוב ואהוד על כולנו, ההורים והילדים בכל קבוצה איתה עבד. ילד חרוץ, משקיען … אבידה גדולה למועדון." בחול המועד פסח תשע"ו – 2016, נחנך בעמק יזרעאל "כרם דן", פינת חמד יפיפיה בין מטעי הגפנים הזייתים בין קיבוץ גבע למולדת.
