סלע, בנימין (בנה)

בן ליפא ורחל, נולד בשנת 1923 בקבוצה דגניה ב'. מילדותו גדל בחיק הטבע וברוח הקבוצה ושאיפותיה. היה שתקן ועם זאת השובב מכל בני גילו, זריז וממולח ובעל המצאות. הוא הצטיין בריצה בקרב בני כיתתו וניצח את כולם בתחרויות אך לאחר הניצחון היה מחייך בביישנות ונעלם. למד בבית-הספר המרכזי בדגניה ובכיתות הגבוהות נתגלו כשרונו ותבונתו. היה מטובי התלמידים בכיתה. לרוב בחר בשתיקה, אך משנתעוררה שאלה בכיתה וראוהו מחייך ושותק, ידעו כי הפתרון עימו והאיצו בו לדבר וכשהחל לדבר – אורו פני הכל. לאחר שסיים את בית-הספר נכנס לעבודה החקלאית במסירות ורצינות רבה. היה חרוץ ומעשי והתעמק בבעיות הענף שבו עבד. חבריו כינוהו כ"שתקן ומלא דעת". גם משגדל מיעט בדיבור ורק עיניו, מצחו ומשפט קצר שפלט מפיו מדי פעם העידו כי מאחורי השתיקה צפונה התבוננות מעמיקה והערכת דברים שקולה. היה רציני, מתון ובראש וראשונה בעל שקט נפשי מלווה תוכן פנימי, תרבות נפש ועדינות. משהקים משפחה ונולדה לו בת, מצא מעיין לאושר שקט ועמוק בכל לבו וטבעו. הוא לא שש לחיי צבא, אך עמד הכן לפקודה. לאחר הקמת המדינה נקרא לדגל. ביום 18.5.1948 קם כרגיל ללכת לעבודתו במטע, אך נצטווה לצאת לשדה הקרב. הוא נפרד מאישתו ואמר לה כי זה יומו האחרון. בלווית חבריו יצא לעבר צמח, אל המערך שבלם את התקדמות הסורים. ב-18 במאי פתחו הסורים בהתקפה על צמח בסיוע ארטילריה וטנקים. כוחותינו לא עמדו בפני עוצמת ההתקפה הסורית, תחילה נפלה העיירה צמח ולבסוף גם תחנת המשטרה, והמגינים נסוגו תחת אש הסורים לעבר דגניה. בקרב זה נפל בשדות צמח ליד דגניה ב' ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948). הוא הלך לצמח כשמצבה היה לאחר ייאוש וכשהיה ברור כי הכיתה לא תוכל לעכב את האויב, נשאר במקום ואמר: "לא קיבלתי פקודה לסגת". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בדגניה ב'. השאיר אחריו אישה ובת, ענת.