סלע (בדק), יורם

יורם, בן פרומה ונתן, נולד ביום י"ט בטבת תש"ג (27.12.1942) בקיבוץ מענית. הוא למד בבית-הספר היסודי במשק ובבית-הספר התיכון, במוסד החינוכי המשותף "מבואות עירון" בעין-שמר. כיוון שהיה מן הצעירים שבבני קבוצתו נהג להתבודד, התרחק מחבריו שעסקו בספורט, התמסר להאזנה למוסיקה ולמד לנגן בכינור, בפסנתר ובמנדולינה. הוא נמנה עם חברי תזמורת כלי הפריטה של מאיר שפיה והופיע עמה במקומות רבים בארץ. כאשר למד בבית-הספר התיכון הדריך את ילדי הכיתות הנמוכות בנגינה בכלי-פריטה. יורם גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1960 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון" ובקורס למפקדי טנקים. עד מהרה עמדו מפקדיו על כישוריו ושלחוהו לקורס קצינים, ואחרי-כן השתלם גם בקורס לקציני שריון. תקופה מסוימת הדריך בקורס לקצינים בבית-הספר לשריון. הוא היה איש מקצוע מעולה, אמיץ ומסור, והיה מקובל ואהוד על חייליו בשל מסירותו ודאגתו להם. ניכר היה בנכונותו לעזור ולסייע לחבריו. לאחר ששוחרר מן השירות הצבאי הסדיר למד בבית-הספר למוסיקה בסמינר "אורנים" בטבעון. כאשר הוסמך להורות מוסיקה, הקדיש את כל זמנו ומרצו לתחום זה. הוא לימד מוסיקה במשק, הקים אולפן אזורי למוסיקה, הקים בקיבוץ מקהלה ותזמורת, הלחין את המוסיקה ואת השירים למחזה הילדים "פינוקיו", כתב עבודות בתחום הוראת המוסיקה לבני נוער והופיע כמנצח בפסטיבל הישראלי למוסיקה. עבודתו בחקלאות, בגידול שתילים לעצי פרי, תפסה מקום חשוב בחייו. עוד בילדותו בחר במשתלה כענף קבוע לעבודתו. רכזת הענף מאותה תקופה זוכרת אותו כילד ביישן ושקט אך חרוץ מאוד, מתעניין ומסור לעבודתו. משגדל לא פג עניינו בעבודה במשתלה. כאמור, אהב מאוד מוסיקה והיה מאזין לחידונים מוסיקליים תוך כדי העבודה החדגונית במשתלת ההדרים הגדולה. גם אחרי ששב מהשירות בצבא חזר למשתלה, וכדרכו היה אחראי, חברי ודואג לעבודה. תמיד דרש הרבה מעצמו וגם מזולתו. יורם היה פעיל בחיי התרבות במשק ועשה רבות כדי להעמיק את החיבה לאמנות בקרב חברי הקיבוץ. הוא היה מרכז ועדת החינוך ואף תכנן וארגן את המסיבות ואת החגיגות בחגים השונים. הוא לחם בשנת 1967 בסיני, והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". יורם היה בעל אופי חזק ובעל עקרונות, שנלחם עליהם מבלי לוותר, גם אם היה עליו להתמודד עם החברה כולה. הכול היה איכפת לו ומשום כך הייתה ביקורתו חריפה בדרך כלל. בכל מעשיו שאף לשלמות, ופעילותו נשתרעה על תחומי-עשייה רבים, מבלי לחסוך בכוח ובמאמץ. הוא היה מסור לאשתו נועה ומלא אהבה לילדיו, שחינך אותם בעקביות, כדי לעצב את דמותם ואת אישיותם על-פי כל כללי החינוך המודרני. במלחמת יום הכיפורים גויס יורם והשתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בסיני. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973) נפל יורם בקרב במבואות העיר סואץ. על כי גילה אומץ-לב הראוי לשמש מופת הוענק לו "עיטור המופת". וזה תיאור המעשה: "ביום 24 באוקטובר 1973 שימש סרן יורם סלע ז"ל כסגן מפקד של פלוגה, שנכנסה לעיר סואץ. פלוגתו נלכדה באש חזקה מאוד, בתוך אחת הסמטאות של העיר. למרות שהטנק שיורם ז"ל היה בו נפגע מספר פעמים, הוא המשיך להילחם מתוכו, כשהוא חשוף בצריח. הוא סירב להכניס את ראשו והמשיך לירות ממקלע עד שהטנק יצא מכלל שימוש עקב פגיעה בו. סרן יורם ז"ל המשיך לירות בתת-מקלע "עוזי" מחוץ לטנק, תוך כדי כיבוי רשת-ההסוואה שהחלה לבעור. הוא חזר לצריח הטנק שנפגע, כשהוא נלחם ב"עוזי" וזורק רימונים, עד שנפגע בחזהו ונהרג. במעשיו אלה גילה התנהגות למופת ודבקות במשימה". יורם הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, מכתבים, דברי זיכרונות ותצלומים; חיה ארבל, מורה למוסיקה שעבדה עם יורם, חיברה יצירה לזכרו; בעיתון "במחנה" פורסמה רשימה עליו כשהוענק לו "עיטור המופת".