סליקטר, דוד

דוד, בן דורה וראובן, נולד ביום י"ד בתשרי תשי"ד (23.9.1953) באזור. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם דוד רמז בקרית שלום והמשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-עירוני ו' בתל-אביב. דוד היה תלמיד ממושמע, עשה כל שהוטל עליו לשביעות רצון מוריו, והיה אהוב על חבריו ומקובל עליהם מאוד. כדי לסייע בפרנסת המשפחה נאלץ להפסיק את לימודיו והחל לעבוד כחרט. הממונים עליו במקום עבודתו שיבחוהו על חריצותו ועל דייקנותו, על אחריותו ועל תבונת כפיו. מעודו לא סירב לחבר שפנה אליו בבקשת עזרה בעת צרה וידע להאזין באהדה לכל אדם. דובר אמת היה, ישר דרך, בעל מצפון ונאמן לידידיו. בכל מעשיו היה צנוע, רחק מן ההתנשאות ולא ניסה להתבלט. תמיד נהג פשטות בהליכותיו, לא היה בררן וידע לשמוח בחלקו. כל ימיו היה בן נאמן ומסור להוריו, רחש להם כבוד ועשה למענם כמיטב יכולתו. דוד אהב את הפעילות הגופנית. הוא נמנה עם חניכי "מכבי" חולון, הרבה לשחק בכדורגל ולעסוק בשחייה בים ובמי הבריכה. הוא אהב לצפות בתחרויות, היה מעורה בחיי הספורט בארץ ובקי מאוד בתחום זה. תמיד ידע על-פה תוצאות של משחקים ושיאי אתלטיקה. דוד גויס לצה"ל במחצית פברואר 1972 והוצב לחיל-הרגלים, בחטיבת "גולני". לאחר הטירונות השתלם בקורס חבלה. ביחידתו נודע כחייל אחראי ומסור לתפקידו, ששימש דוגמה לחבריו בהתנהגותו ובחריצותו, וכל חבריו וגם מפקדיו חיבבוהו מאוד. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו של דוד בקרבות נגד הסורים ברמת הגולן. במהלך הקרב לכיבוש החרמון ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), נפגע דוד בכתפו ובבטנו ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם נלחם יחד עם חבריו, כפי שנלחם מי שיודע למען מה הוא נלחם – באומץ, בגבורה, במסירות ובהקרבה. אנו חשים כבוד רב על שזכינו, שבנכם נלחם בשורותינו, וכבוד למשפחה ששכלה בן כזה".