סלימי, שמשון

בן בגום ורחמן, נולד ב-1945 בפרס. הוא סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי בארץ הולדתו, והמשיך ללמוד שם שנתיים בבית-הספר המקצוע של "אורט" במגמת מסגרות. באוקטובר 1962 עלה ארצה בגפו, במסגרת עלית הנוער. שמשן נקלט בקיבוץ אשדות-יעקב שבעמק הירדן ולמד עברית באולפן של הקיבוץ. במאי 1963 התגייס לצה"ל והתנדב לצנחנים, לאחר כשנה נשלח לקורס נהגי משאיות ובהמשך שירותו הסדיר שימש כנהג. בינואר 1963 התחתן בטקס חתונה צבאי ובמאי 1965 שוחרר – כחצי שנה לפני תום תקופת שירותו הרשמית – ועבר להתגורר עם אשתו בירושלים. לאחר שרותו הצבאי השלים בגרות ולמד מדעי הרוח באוניברסיטה העברית. את חובתו לצה"ל המשיך למלא בשירות מילואים ושימש כנהג. הוא לחם במלחמת ששת הימים, ולאחר-המלחמה התחיל לעבוד במשרד התקשורת, כמנהל דואר נע בקעת הירדן, וזאת בתקופת ההפגזות שהיו אז בבקעה. מאחר יותר היה למנהל הדואר במפקדת יו"ש. בתפקידו האחרון שימש כמבקר ארצי של הדואר. שמשון אהב מאד את הארץ, התנדב ופעל במסגרות רבות והיה אהוב על הכל. כשפרצה מלחמת שלום הגליל נקרא פעמיים לשירות מילואים. הוא הועסק כנהג בממשל הצבאי בצור. ביום כ"ה בחשון תשמ"ג (11.11.1982) כתוצאה מהתפוצצות מיכל גז בבית הממשל הצבאי בצור, קרס הבניין ורבים מן החיילים ששהו בו נהרגו ונפצעו. בין ההרוגים היה שמשון. בן 37 היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי על הר הרצל בירושלים. השאיר אחריו רעיה, בן, בת, אב, ואם שנותרה בפרס ולא היה אפשר להודיע לה על מות בנה. שמו הונצח בבית-הכנסת בשכונתו, שבו נהג להתפלל