סלילת, רפאל (רפי)

בן אסתר ויוסף, נולד ביום כ"ט באב תשכ"א (11.8.1961) בקרית בנימין שבמפרץ חיפה. מגיל ארבע גדל עם אביו וסבתו, והתנאים המיוחדים במשפחתו השפיעו על אופיו ועל אורח חייו. מצד אחד היה נער חברותי, בעל אופי חם ורגיש, ומצד שני העמיד פני קשוח ותקיף. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם שפרינצק בקרית-בנימין. לאחר שסיימו עבר ללמוד בבית-הספר התיכון המקצועי "אינטרנשונל" בקריית-חיים, במגמת קירור ומיזוג-אוויר. רפי היה תלמיד טוב, שקט, צנוע, עצור בתגובותיו, מיעט לדבר על עצמו, על משפחתו או על שאיפותיו. יפה-תואר היה ומשך תשומת-לב בהופעתו. רגישותו ועדינותו קרבו אליו לבבות של חברים וחברות. הוא אהב לטייל, בעיקר בחופי ים-סוף. מרחבי המדבר, המים הצלולים ואווירת-החופש קסמו לו. בכל הזדמנות נסע דרומה.הוא היה חובב ספורט ושיחק כדורגל. אהב מוסיקה, בעיקר שירי הארץ, ובחדרו צבר אוסף מגוון של תקליטים. לקראת גיוסו לצה"ל שאף להתנדב ליחידה מובחרת, לקומנדו הימי או לחיל-הצנחנים. בנובמבר 1979 התגייס לצה"ל והתייצב לראיון בפיקוד בחיל-הים, אבל מסיבות בריאות נדחה. הוא הוצב לחטיבת גולני, עבר קורס טירונות ונשלח לקורס נהגי נגמ"שים. אחרי כן עבר אימוני קיץ וחורף ויצא לפעילות מבצעית. עם פרוץ מלחמת שלום הגליל עלתה פלוגתו ללבנון, אבל רפי נשאר בבסיס יחידתו, כדי לסייע בקליטת עתודה מחליפה לפלוגתו. רפי לא השלים עם ישיבתו בעורף. יחד עם שניים מחבריו עלה על נגמ"ש ונסע בו אל חבריו בקו החזית. הוא מצא אותם סמוך עיירה דמור בגיזרה המערבית. מפקדו סיפר על בואו של רפי וחבריו לחזית: "באמצע הבלאגן הנורא שהיה שם ראינו את רפי ניצב בצריח הנגמ"ש". השמחה על בואו ליחידה היתה רבה ויחד עם חבריו התקדמו אנשיה בתוך לבנון, לאורך ציר החוף. ביום ט"ז בתמוז תשמ"ב (6.7.1982), בנסעו בנגמ"ש ליד שדה התעופה של ביירות, נפגע בפגז ונהרג, יחד עם עוד שלושה חיילים מפלוגתו. בן 21 היה במותו. אחרי שנפל הועלה לדרגת רב"ט. רפי הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים ואח. ראש הממשלה מנחם בגין כתב אחרי נפילתו לאביו: "בנך רפי שירת את עמו בנאמנות ובמסירות-נפש. הוא יצא על-פי צו האומה, להגן על בטחון ישראל ואזרחיה. הבן הטוב מסר את נפשו על מטרה שאין צודקת ואצילה ממנה, להבטיח חיים ושלום". שר הבטחון אריאל שרון כתב עליו: "רפאל נחשב לחייל ותיק ובעל נסיון בגדוד, נסך בחבריו בטחון ונתן להם דוגמה אישית בכל הקשור למקצוענות ולהתנהגות ברגעים קשים. מילא תפקיד מרכזי בהווי הפלוגה והיה אהוד על כולם". מפקד יחידתו כתב עליו: "היה חייל מסור, מקצועי ומאומן, שעבר הרבה אימונים ותעסוקות מקצועיות. לא היה צריך לומר לו הרבה כדי שיבין את המוטל עליו. הוא השרה אווירה חייכנית וטובה". אביו הוציא חוברת לזכרו