סליטינסקי, ישראל-פישל (פישקה)

בן רבקה-לאה ושמעון, נולד בדרך הנדודים של הוריו מרוסיה לארץ-ישראל, ביום ו' בכסלו תרפ"ב (7.12.1921) בצ'רטקוב שבמזרח גליציה, ובחודש דצמבר 1922 הגיעו לארץ והתיישבו בתל-אביב. ישראל-פישל למד בבית-הספר "אליאנס" ובבית-הספר התיכון "מונטיפיורי". הוא הצטרף לתנועת "הנוער העובד" ובעודו נער צעיר כבר "שבע את החיים בעיר" כדבריו, ויצא להכשרה חקלאית בקיבוץ גניגר ונשאר שם כחבר קבוע, עובד בכל ענפי המשק, ובייחוד ברפת ובפלחה, ונודע באהבתו את העבודה. ישראל-פישל היה ספורטאי מצטיין, מטובי הכדורגלנים של "הפועל" בעמק וקיבל כמה אותות-הצטיינות ופרסים בעד הישגים במקצועות שונים של אתלטיקה קלה. כן היה הרוח החיה בפעולות תרבותיות וחברתיות במקום וביישובי הסביבה. הוא נטה שכם גם לעבודות הארגוניות, בהכנת נשפים ומסיבות וצוין בפי הדור הצעיר בכינוי "הבחור החביב שבעמק". בשעות הפנאי עסק גם בהשתלמות רוחנית עצמית, כתב רשימות ושירים (על נושאי עבודה, קרקע ומולדת), שמקצתם פורסמו בעלון הקבוצה. בשנות מלחמת-העולם השנייה שירת בנוטרות וב"הגנה". בראשית מלחמת-העצמאות התגייס לגדוד "דרור" של חטיבת "גולני" והוסיף לעסוק בפעולות תרבותיות בקרב חבריו המגויסים מהעמק, כדרכו בחיים האזרחיים. הוא סיים קורס מקלענים כבדים והפעיל מקלע כזה עד הסוף. את טבילת-האש הראשונה עבר כאשר מיהר לצאת לעזרת משמר העמק, המשיך במשקי עמק בית שאן נגד הכנופיות ואחר-כך נגד הסורים והעיראקים בגליל התחתון. ישראל-פישל נפל עם עוד כמה חברים בקרב על הכפר לוביה, שהיה אחד ממאחזי האויב החשובים בגליל התחתון – הוא חסם את הכביש לטבריה ויכול היה לשמש "קרש קפיצה" להתקפה לכיוון עפולה. ב9- ביוני תקפו כוחות "גולני" את הכפר מכיוון סג'רה וכוח נוסף, במשוריינים, נע בכביש מטבריה. הכוח התוקף נתקל בהתנגדות עזה של האויב, שאף הזרים תגבורות למקום. הקרב ניטש עד רדת הלילה ולבסוף נאלצו הכוחות לסגת. בקרב זה נפל, ביום ב' בסיוון תש"ח (9.6.1948). רק אחרי 42 יום, כשהאויב נהדף, נאספו הגופות והובאו למנוחת-עולמים בקבר-אחים בבית-הקברות במשמר העמק, מקום הקרב הראשון של ישראל-פישל.