סלור, יחיאל

בן שושנה וצבי. נולד בשנת תרפ"ח (1928) בפתח תקוה. בהיותו בן שלוש נסעה המשפחה אל האב שעבד כרופא במרוקו. בשנת 1935 החזירה האם את שני הבנים הגדולים לארץ וכעבור חודשים אחדים חזרה עם יחיאל אל האב למרוקו. געגועיו של יחיאל לאחיו ולארץ היו חזקים וכעבור שנה, בהיותו בן שש, אילץ את הוריו לשלחו חזרה ארצה. עד שנת 1937 התחנך עם אחיו אפרים בפנימיה בתל ליטוינסקי (תל השומר) ואז עבר לגור למשך שנה אצל אחיו משה. משם עבר לגור אצל אחותו רבקה ולמד בגימנסיה "אחד העם" בפתח תקווה. כבעל כשרונות ותפיסה מעמיקה הצטיין יחיאל בלימודיו. הוריו שלחו כסף למימון לימודיו אך לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה וכניסת איטליה למלחמה שוב אי אפשר היה להעביר כסף ממרוקו ולכן נאלץ להפסיקם. בהיותו בן 16 הצטרף להכשרה הצעירה בדגניה ב' ושם התחבב עד מהרה על החניכים, המדריכים והמורים וכל חברי המשק שבא עמם במגע. בעבודה גילה אותה מידת חריצות ודבקות שציינוהו בלימודיו. במיוחד נקשר לעבודת השדה וגופו החזק לא התעייף ולא הושפע מלהט השמש בעמק הירדן. בשבתות היה יוצא עם חבריו לטיולים כשהוא עובר קילומטרים רבים, ובמהרה הכיר כל סלע וכל ואדי בסביבה. כתום ההכשרה בדגניה ב' הצטרף להכשרה בגבע. כעבור זמן קצר נבחר להשתתף בקורס מ"כים ויחד עם שאר המועמדים לקורס נבחר להשתתף באחד ממיבצעי הפלמ"ח. אור לי"ח בסיון תש"ו 16/17.6.1946)) נערך מבצע "ליל הגשרים" שבמסגרתו יצאו יחידות פלמ"ח לפוצץ אחד-עשר גשרי כבישים ומסילות ברזל בשמונה מקומות בארץ, על מנת לנתקה מן הארצות השכנות. יחיאל יצא עם יחידת פלמ"ח לפוצץ שני גשרים, גשר הרכבת וגשר הכביש, שנטו על נחל אכזיב. היחידה נתקלה באש שירו נוטרי הגשרים, וארבע-עשר לוחמים נהרגו; שלושה עשר מתוכם ויחיאל ביניהם, נהרגו כשהאש פגעה בחומר הנפץ שנשאו אתם וגשר הרכבת נהרס על הלוחמים שתפסו מחסה בן עמודיו. הוא הובא למנוחת עולמים בקבר אחים בבית העלמין שבחוף הכרמל. בשנת תשכ"ח (1968) הועברו עצמותיהם של י"ג חללי הפעולה לקבר שנכרה בלב האנדרטה שהוקמה לזכרם במקום נפילתם.