סלומון, ראובן

בן אליעזר ז"ל וסילביה. נולד ביום י"א בסיון תשי"ט (17.7.1959) בחולון. הוא למד בבית-הספר 'שלום עליכם' שבמקום ואחר-כך עבר לבית-הספר המקצועי 'אורט חולון' וסיים בו את לימודיו במגמה של מכונאות-רכב. הוא היה תלמיד טוב ומוריו היו מרוצים מהתקדמותו ומהישגיו, אף כי לא אהב לעשות מאמצים בלמידה. לאחר נפילתו כתב עליו מחנכו ב'אורט' "…תמיד היה טוב ושקט, לעתים קצת שובב ומצחיק. אהב לעסוק בגילוף-עץ. מכל גזר-עץ שבא תחת-ידיו הוציא משהו: עגלת-תה בנה ממיטת התינוק הישנה שלו. מנורת-לילה – לקריאת ספרי-בלשים האהובים עליו. הוא הצטיין בענף הספורט. אהב לצאת לטיולים ולמסעות. בכל הזדמנות היה יוצא לטיולים, אם במסגרת התנועה ואם סתם בחברת חברים. אהב לעזור לכולם ותמיד נכון היה להציע עזרתו, כמעשה מובן מאליו… חבריו תמיד ראו בו ידיד ורע נאמן. גם בעת משובה, חביב ואהוב על חבריו ומוריו. שקדנותו והתנהגותו היו למופת, מעולם לא הסתכסך עם מוריו…" לפני גיוסו הצטרף לגרעין 'צבר' של הנח"ל לשם גיבוש. לאחר פרק הגיבוש גויס לצה"ל במחצית ספטמבר 1977. לאחר הטירונות נשלח לקורס-מ"כים. בתחילה לא שמח בכך, כי לא רצה להיפרד מחבריו. לבסוף הסכים וקיבל עליו את הדין. כל משך-שירותו קודם לקורס נסב סביב הגרעין שלו. הוא הרבה לבלות עם חבריו לגרעין בכל שבת וחג והיה נוכח בכל פגישות גרעינים ובכל מסיבה. הוא אהב את חבריו, והם אהבוהו. כל ניסיון לשכנעו לעבוד במקצועו כמכונאי עלו בתוהו – הוא רצה להיות עם חבריו. גם לאחר שיצא לקורס, המשיך לשמור על קשרים אמיצים עם חבריו, אם במכתבים ואם בביקורים ופגישות. במבצע ליטני נשלח ראובן לדרום-לבנון ונטל חלק עם יחידתו בקרבות. על יחידתו הוטלה משימת טיהור מחבלים בכפר בינת ג'יבל, ובמהלך הקרב נפגע מאש מחבלים ונהרג. ראובן נפל ביום ו' באדר ב' תשל"ח (15.3.1978). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבחולון. השאיר אחריו אם, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "ראובן נפל בעת לחימה להשמדת מעוזי המחבלים בדרום-לבנון. ראובן הצטיין בשקט ובצניעות. היה לוחם מהשורה הראשונה, חבר בעת צרה. לחימתו ונפילתו הם ציון-דרך של דוגמה וסמל, מופת של דבקות במטרה לחיילי הגדוד ומפקדיו." משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו.