סלומון, משה (מוסה)

בן חנה ואברהם, נולד ביום י"ד בחשוון תרפ"ו (1.11.1925) בירושלים, בן למשפחה ענפה מעורה בארץ שבעה דורות, מצאצאי ר' שלמה-זלמן צורף, שבנה את "חורבת רבי יהודה החסיד" בירושלים העתיקה, ונכדו של יואל-משה סלומון, בונה שכונת נחלת שבעה מחוץ לחומות העיר העתיקה וממייסדי פתח תקווה. בילדותו נדד עם הוריו המורים למטולה, בית שאן, עקרון, תל- אביב, פתח תקווה וראשון לציון. הוא הצטרף ל"מכבי הצעיר" ובגיל 13 ל"הגנה". משה סיים את בית-ספר יסודי בראשון לציון ואת הגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב (תש"ג). אחר-כך שירת שנה בנוטרות, בדרגת סמל. הוא השתלם בקורס לשליחים מטעם ההסתדרות הציונית ואחר סיימו אותו יצא לסוריה וללבנון כמדריך בתנועת "מכבי" לעבודה ציונית ארגונית. באותה שנה היה פעיל גם בהעפלה. כשחזר ארצה סיים בהצלחה את לימודיו במחזור הראשון של המוסד להשתלמות שליד הסוכנות ("בית-ספר לדיפלומטים"), למד מדעי-הרוח באוניברסיטה בירושלים (שלושה סמסטרים), השתלם בערבית, סוציולוגיה והיסטוריה והיה חבר ועד הסטודנטים מטעם ה"הסתדרות". משה קיבל מלגה על חיבורו "מוחמד עלי בארץ- ישראל", שזכה להכרה מצד הפרופסור קבנר. בייחוד התעניין במדעי המזרח. לפרקים עבד במחלקה למזרח של הסוכנות, כתב יומן אך לא הזניח גם את פעילותו ב"הגנה". הוא סיים קורסים לסיירות וקשר. היה מ"מ באוניברסיטה והדריך קורסי מ"כ בכפר עציון. בתחילת חודש דצמבר 1947, בפרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם ב- 29.11.1947 על חלוקת הארץ, עמד בראש קבוצת מגינים שהדפה הסתערות ברחוב הנסיכה מרי בירושלים. עלה לדרגת מ"פ בפלוגה מסייעת של גדוד "מוריה", אירגן את הגנת הרטוב ומוצא והצליח לעלות ל"הדסה" ביום הטבח באנשי שיירת "הדסה". לזכותו נזקף ביצוע המשימות במלון "סמירמיס", ואדי ג'וז, קטמון ושייח'-ג'ראח. ב-18.5.1948 פקד על ניסיון פריצה לעיר העתיקה בירושלים. ליד שער יפו נפצע ארבעה פצעים בריאות. הוא ציווה על מחלקתו לסגת, הגיע בזחילה לבסיסו. ביום י"ב באייר תש"ח (21.5.1948) מת משה מפצעיו בבית-החולים. נקבר בגבעת רם (שייח'-באדר) בירושלים. אחרי נופלו הועלה לדרגת סרן. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.