סלומון, ישעיהו

בן מאיר ודבורה. נולד ביום ב' דראש השנה תרפ"ז (10.9.1926) בעיר ליפשה שבצ'כיה. סיים את לימודיו בשלוש כיתות של בית ספר תיכון. שנתיים שירת בצבא הצ'כי והשתתף במסע הצבאי הסובייטי לשחרור הארץ בה נולד. משפחתו כולה נספתה וירושתו היחידה היתה חיי-המסורת אשר בהם התחנך מילדותו. רוח זו היא אשר חיזקה בו את הרצון לחיות בחברה דתית. עוד בהיותו בחוץ-לארץ השתייך לתנועת "בני-עקיבא" ובהגיעו לארץ בשנת 1946 הסתפח לתנועת "הפועל המזרחי" והצטרף לקיבוץ שלוחות. היה חבר ה"הגנה" מיום עלותו. בפרוץ מלחמת-הקוממיות היה בין ראשוני-המתנדבים, השתתף בקרבות שונים ובתום שירותו חזר למשק ועבד בו כבנאי. בפרוץ מערכת-סיני נקרא שוב לשירות-הצבא והוא יצא נכון להתמסר כולו לתפקיד המוטל עליו. נפל בקרב בסביבות ים-סוף ביום א' בכסלו תשי"ז (5.11.1956) והובא לקבורה בבית-הקברות באילת. ביום ח' בשבט תשי"ח (29.1.1958) הועבר למנוחת-עולמים בקיבוצו. זכרו הועלה בחוברת כסלו-טבת תשי"ז של "עמודים" (בטאון הקיבוץ הדתי).