סלומון, יהודה
בן שלומית וזאב, נולד ביום ל' בניסן תרפ"ח (20.4.1928) בברלין, בירת גרמניה, למשפחה ציונית ותיקה ומילדותו התחנך ברוח היהדות ומסורתה. בשנת 1933 עלה עם הוריו ארצה. בתל-אביב סיים את בית-הספר היסודי "בלפור" ואחר-כך עבר לגימנסיה הריאלית "בלפור". על אף כשרונותיו הפסיק את לימודיו בגימנסיה, כי החליט לעסוק במלאכה שיהיה בה משום סיוע לבניין הארץ. הוא החל להשתלם במסגרות והוסיף ללמוד בשיעורי-ערב. היה חבר הסקציה המקצועית של "הנוער העובד". באותו זמן כבר היה חבר ה"הגנה" בתל-אביב ובהיותו בן 17 הודיע להוריו על החלטתו התקיפה להצטרף לפלמ"ח. שם נתגלו כל סגולותיו היפות כחבר, כמדריך, כמפקד, כאיש עבודה והגנה וכאיש הרגש. הוא שהה בהכשרה מגויסת בתל יוסף, במעוז חיים ולבסוף – בבית השיטה. הצטרף לגרעין בית הערבה, אולם בגלל התפקידים הצבאיים שמילא לא הגיע למשק. במשך שנות שירותו בפלמ"ח סיים גם קורס מ"מים בנתניה. יהודה השתייך לחטיבת "יפתח" של הפלמ"ח, אשר פעלה בגליל העליון ועימה נלחם לשחרורו. עם פלישת הצבאות הסוריים והלבנוניים לגליל פקד יהודה על יחידה שכבשה את מחנה הצבא ליד מלכיה, במסגרת פעולה נרחבה להבטחת הפתח הצפוני של הארץ. לאחר שהשתלט על המחנה חילק בין אנשיו את גזרות ההגנה, ותוך כדי כך פגע כדור בראשו והוא לא הספיק אלא למסור את התפקיד לאחר. נפל בקרב על מלכיה ביום ו' באייר תש"ח (15.5.1948). הובא למנוחת- עולמים בטקס צבאי בבית-הקברות באיילת השחר. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סרן. חנקה אברך, חברתו, נפלה חודשיים אחריו ב-18.7.1948, בשעת טיסה לחופשה משירותה בסדום לתל-אביב, כאשר מטוסה נאלץ לנחות נחיתת-אונס בסביבה ערבית וכל נוסעיו נרצחו. באחד ממכתביו כתב: "… כמה עוז דרוש להורינו כדי לעודד את בניהם העומדים במערכה. לפעמים יש ונדמה לי שגיבורים הם אף יותר מאתנו – – – יכול אני לתאר לעצמי כמה דמעות מורידים הם בחשאי, וכמה פעמים ביום הם נושכים שפתיים כדי שלא תפרוץ הזעקה המרה של הורים העלולים לשכול את בנם בכל אחד מרגעי היום – – -" השאיר אחריו מכתבים ורשימות רבות. אישיותו הנלבבת צוינה בספר "שמונה שנפלו", שהוציא הקיבוץ לזכר חבריו שנפלו. ביום כ"ז באלול תש"ט (21.9.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
