בן ננו וטדסה. נולד ביום כ"ט בסיוון תשמ"א (1.7.1981) בכפר אוורג'ה הסמוך לעיר גונדר שבצפון-מערב אתיופיה. בשנת 1991, במסגרת "מבצע שלמה" להעלאת יהודי אתיופיה, עלה טיטאו לארץ עם אמו ועם אחיו הקטן יוסי. בן שמונה היה בהגיעו וכאן קיבל את שמו העברי – שמעון . תחנתם הראשונה של בני המשפחה הייתה באתר הקרוונים שבצוחר, המרכז האזורי של יישובי חבל אשכול, שם התגוררו במשך שנה . לאחר מכן, עברו לבאר שבע והצטרפו לאביו של שמעון שעלה ארצה לפניהם. את חינוכו רכש שמעון בבאר שבע, בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "מוריה", ובבית הספר התיכון הדתי "מקיף אמי"ת". הוא בלט כתלמיד סקרן שתמיד רצה לדעת עוד, וכילד נעים הליכות שטוב ליבו ואהבתו לעזור ידועים לכול. במשפחתו ובביתו היה שמעון עמוד התווך ומקור הגאווה; "ילד זהב" כינתה אותו אמו, ולא בכדי. כמורה דרך היה שמעון לאחותו ולאחיו, וכעמוד של אור בעבור הוריו. יוסי, אחיו הצעיר, מעיד כי יותר מאשר אח היה לו שמעון כחבר, והשניים הרבו לשחק יחד כדורסל. אחותו, איילת, מספרת על התמיכה הרבה שהעניק לה שמעון, על המילים המעודדות שידע לומר, על העצות הטובות שנתן ועל ההבנה שגילה לכל בעיה. טובת המשפחה עמדה תמיד לנגד עיניו של שמעון ועל כן החליט , בתקופת התיכון, לצאת לעבודה כדי לסייע בכלכלתה. לאחר מאמצים מרובים השיג את מבוקשו; הוא החל לעבוד פעמיים בשבוע, ובארבעת הימים הנותרים היה לומד. כך עבד ולמד במשך שנתיים, אך חש כי אינו מרוויח די כסף וקיבל על עצמו עבודה נוספת. הוא עזב את לימודיו, ומכאן ואילך השקיע את כל זמנו ומרצו בעבודה – מבוקר עד ערב עבד, ואת כל שכרו תרם לקופת המשפחה כדי לאפשר ליקיריו רמת חיים גבוהה יותר. שאיפתו של שמעון לעצמאות בשילוב עם חריצותו, עם הרצון להתקדם ועם הכישרון שגילה בתחום השיווק הקנו לו קשרים מצוינים עם מנהליו, ואלה תמיד שמחו להעסיקו. לא מן הנמנע, אומרים מקורביו, כי היה מגיע רחוק במקצוע זה. חבריו של שמעון מספרים כי היה העוגן החברתי , כי עמד במוקד תשומת הלב ונמצא תמיד במרכז העניינים. הוא היה אדם שמח ומאושר , אמרו, בעל חוש הומור משובח, וחיוכו הערמומי המס לבבות. "מודל אידאלי לאהבת החיים", כך הגדירו אותו, וחברו הקרוב, אהרון , מתאר אותו כ "בחור ישר וג'נטלמן אמיתי, עם לב של זהב שאף פעם אינו מחליד, תמיד מחייך ומקרין המון אושר ואהבת חינם לכל הסובבים אותו. " ואכן, שמעון אהב לעזור לאנשים בכל מצב ובכל עת, היווה אוזן קשבת וידע לתת עצות מועילות בזמן הנכון – "בחור עם חוכמת חיים ועומק שהספיק לכולנו," מוסיף אהרון. שמעון היה חף מאינטרסים ונעים היה לשהות במחיצתו – הוא פשוט היה שם, בשביל כולם. "אנשים אהבו אותך תמיד אפילו מבלי להכירך לעומק, כי אתה בחור מדהים וממגנט עם אישיות כובשת," החמיאו לו החברים. בהגיע הצו הראשון, היה שמעון נרגש ומאושר. כבר בקריאה הראשונה התייצב בלשכת הגיוס, וביקש לשרת במג"ב ("משמר הגבול"). בקשתו נענתה ועם גיוסו, ב-27.7.2000, הוצב ביחידה. את הטירונות עבר בירושלים, ולאחר מכן, כדי לשרת קרוב לביתו, הועבר ליחידת "מג"ב עזה" והוצב בבסיס שבכיסופים. גם לאחר שהתגייס לא הפסיק לדאוג להוריו ולאחיו, ועזר בבית ככל יכולתו. סמל-שני טיטאו סלומון – שמעון נפל בעת מילוי תפקידו ביום ו' באייר תשס"ב (18.4.2002), חמישה חודשים לפני שחרורו מצה"ל. בן עשרים ואחת היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע כשהמונים מלווים אותו בדרכו האחרונה וחולקים לו כבוד אחרון . הניח אחריו הורים, אחות – איילת ושני אחים – יוסי ובנימין. "פרח שמור שנקטף," ספדו לו אוהביו, "פרח שהיה עוד יכול לפרוח." כתבה אחותו איילת: "… אני לא מאמינה וקשה לי לעכל שאינך איתנו. הנוכחות שלך חסרה מאוד. חסרות לי מילות העידוד שלך, העצות שלך. אני לא חושבת שיש מישהו שמסוגל להבין אותי כמו שאתה הבנת. אני לא חושבת שמישהו יהיה שם בשבילי כמו שאתה היית. תמיד ידעת להגיד את המילים הנכונות והאמיתיות גם כשלא רציתי לשמוע, אבל התמודדתי איתן בזכותך… מה שנותר לי זה לבקש ממך, אח יקר, שתשגיח עלינו מלמעלה, כמו שהשגחת עלינו כאן. אומרים שכשמישהו עולה למעלה, אז הוא מלאך ששומר על משפחתו. אבא אמר: 'המוות שלך הוא חד-פעמי אבל המוות שלנו הוא נצחי'. שמעון, נכון שאמנם פיזית אתה לא איתנו, אבל אתה נצור בנשמתנו. אוהבת ומתגעגעת מאוד." חברו הקרוב של שמעון , אהרון מלדה, נפרד ממנו במכתב מרגש שכתב הנושא את הכותרת "חברות ללא תנאי": "עבורי היית, שמעון, שמש שחיממה את לב כולם, עד ששקעה בלא שתזרח שוב. … היינו חברים טובים במשך חמש שנים, עד יום מותך הטרגי והקשה. מבחינתי, זו הייתה התקופה ה כי יפה בחיי, אני בטוח שגם לך, חברי היקר. שנים נפלאות של חברות חוויתי איתך יחדיו ; אני מתנחם בזה שזכיתי בהרבה זיכרונות מתוקים שלא אשכח לעולם. אני שמח וגאה מאוד שנפלה בחלקי הזכות להיות חברך הכי טוב, והי ו לי הזכות והכבוד לחלוק איתך שנים כל כך יפות של נעורים. דרכך, זכיתי להכיר את משפחתך הנפלאה והאצילית ואני רואה בהוריך הוריי לכל דבר. מעבר לחברותנו המדהימה, התברכנו גם בקשר משפחתי חזק והדוק. אני מבטיח לך שלא אאכזב אותך לעולם ואוהב אותם תמיד. … אחי היקר, הייתה לנו כימיה נדירה של אחים ביולוגים למרות שאין בינינו קשר דם, אלא קשר לבבי וחברות אמיצה שאין כדוגמתה : חברות נקייה ללא תנאי , שמבוססת מיסודה על יושר וכנות, על נאמנות והדדיות, על אהבה אין -קץ ועל פרגון אחד לשני. … חבר ואדם יקר שאין דומה לו, בחור תמים וישר עם נשמה של ילד. הפרידה ממך קשה מאוד , ותמשיך להיות קשה תמיד. … שמעון הוא המת-החי בתוכנו לנצח, ודמותו מהלכת בלב כל אוהביו תמיד. נזכור אותך תמיד באהבה , בכבוד ובהערכה , כי כך חשנו כלפיך כשהיית בחיים. שמעון, חברי היקר והטהור, אתה תישאר חקוק וחרוט חזק בליבי לנצח, ותשמש לי דמותך כגשר לאהבתי למשפחתך הנפלאה והמכובדת … שמעון חברי, אהבתי אותך יותר מכול וסמכתי עליך בעיניים עצומות – צר לי שלא יכולתי לשמור עליך מקרוב ביומך הקשה והטרגי. … יהי זכרך ברוך אחי היקר. אוהב אותך תמיד."
