סלומון, אליהו

אליהו (אלי), בן גוטה וישראל, נולד ביום ט' באדר תשי"ד (4.3.1944) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "גאולה" ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון "אליאנס" בחיפה. אלי היה תלמיד חרוץ וממושמע ואהוב על חבריו ועל מוריו. בבית-הספר הרבו הכל לשבחו על התמדתו ועל תבונת כפיו. כל תחביביו היו קשורים בעבודת כפיים. הוא עשה עבודות מרהיבות-עין בעץ ובדיקט, ובהן דגמי אניות מפורסמות בהיסטוריה, כגון: ספינות הוויקינגים, ה"מייפלאור" ו"סנטה מריה". בהיותו חניך בגדנ"ע-אוויר עסק בבניית טיסנים ודגמים שונים של מטוסים. נוסף על אלה שקד על עשיית חפצי חן וחפצי אמנות מעץ ומחומרים אחרים, וכן תכנן ובנה במו ידיו את רהיטי ביתו. אלי אהב מאוד מוסיקה וניגן בכינור עוד בהיותו צעיר לימים. מנעוריו היה חובב טבע, טייל הרבה ברגל ברחבי הארץ, אהב לטפס בהרים ולעסוק בפעולות ספורט שונות – על שפת הים או על מגרשי הספורט. בעיקר נלהב היה לכדורגל. כשעשה בחוץ-לארץ הקדיש שעות רבות לגלישה על שלג. אליהו גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1962 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון", ובקורס למפקדי טנקים. מאחר שהצטיין מאוד במילוי תפקידיו ביחידה נשלח לקורס קצינים ואחרי-כן השתלם בקורס לקציני שריון. משנסתיימה תקופת הכשרתו הוצב כמדריך בקורס קצינים בבית-הספר לשריון. במשך כל תקופת שירותו היה אליהו חייל אחראי ומסור לתפקידו, קצין מוכשר וחבר נאמן. לאחר שסיים את שירות החובה שלו שירת חודשים אחדים בצבא הקבע. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר הוצב ביחידת מילואים וכעבור זמן נסע ללמוד הנדסת ייצור ואלקטרוניקה באוניברסיטת "סן-חוזה" בקליפורניה שבארצות-הברית. במלחמת יום-הכיפורים נשלח אלי עם יחידתו לסיני, שם השתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) נהרג אליהו בעומדו חשוף בצריח, בקרב שניהלה יחידתו עם יחידת טנקים מצרית על שפת האגם המר, ליד מעוז "בוצר". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ואחות. בתו – אלירון – נולדה חודש לאחר נופלו.