סלומון, אלדה

בת דניאל וג'ויה. נולדה ביום כ"ז באייר תשי"ב (22.5.1952) ביפו. למדה בבית-הספר "שבטי-ישראל" ובבית-הספר התיכון "אשכולות" בעיר מגוריה. היא הייתה נערה חיננית וחברותית וידעה להתיידד ולהתחבב על הבריות. היא הייתה גם בת אוהבת ומסורה. לא היה קץ לאהבתה לבני ביתה וגם כשהייתה מרוחקת מהבית השתדלה תמיד להתקשר כדי לדעת מה שלומם. היא דאגה כאם לאחיותיה ולאחיה ולאמה הייתה אלדה לא רק בת אלא גם חברה טובה וידידת נפש. האם נהגה לשוחח עמה על כל נושא שבעולם ולספר לה כל דבר המעיק על לבה. אלדה גויסה לצה"ל במחצית אפריל 1970. היא שירתה כפקידה גדודית ביחידה קרבית והייתה חיילת למופת. היא עשתה את המוטל עליה במסירות ובאחריות וזכתה להוקרתם ולאהבתם של חיילים ומפקדים. החיילים בגדוד נהגו לספר לה על בעיותיהם ואלדה הקשיבה להם באהדה ובהבנה ועזרה להם ככל יכולתה. ביום ד' באב תשל"א (26.7.1971), נפלה סמלת אלדה בעת מילוי תפקידה ברמת הגולן. הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. אחרי מותה הספיד אותה מנהל בית ספרה והעלה על נס את תכונותיה המצוינות, את היותה תלמידה ממושמעת ומנומסת, אחראית בכל מעשיה וחברה טובה.