סלומון, אברהם

בן הזקונים של בתיה ויוסף מניצולי השואה, נולד ביום י"ב בטבת תש"ך (12.1.1960) ביבנאל. אברהם, או אברהמ'לה כפי שכונה בחיבה בפי כל יודעיו, סיים את בית-הספר היסודי במושבת ילדותו. מנהל בית-ספרו זוכר כי אברהמ'לה היה מקובל בין חבריו, שקדן ורציני ובעל חוש הומור, שתרם להעלאת המורל. אברהם המשיך ללמוד שנתיים בפנימייה הצבאית בחיפה. חריצותו, שקדנותו וחוסנו הגופני הביאו לו תעודות הערכה לרוב. אולם לחץ העבודה במשק המשפחתי אילץ אותו לנטוש את הפנימייה, אך לא את חלום הקצונה. את השנתיים הנותרות עד לגיוס הוא עשה בבית-הספר האזורי בבית ירח, ובכל חופשותיו רתם את עצמו לעבודה במשק. אחיו מוטי אומר כי "הוא היה חקלאי בדמו. בעודו ילד היה ברור שהוא הבן הממשיך במשק של אבא. לא היה ספק מי ירש את העמל". מינקות אהב אברהמ'לה את הטבע, נופים ובעלי-חיים. תמיד הסתובב בחצר המשק כלב, שבו טיפל ואותו גידל. אברהם גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1978, והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. גם כאן עמדו לו כישוריו וחוסנו הגופני. אברהמ'לה הג'ינג'י סיים בהצלחה קורסים רבים, והיה אהוב על מפקדיו ופקודיו. נאמנותו למדינה ולמנהיגיה הייתה בלא סייג. בעת פינוי ימית, נשלח אברהם עם חיילים מיחידתו להיות בכוח המפנה. הוויכוחים בין החיילים היו סוערים ו"חמים" למדי ואברהם, בשקט האופייני לו (מה שלא כל כך "הסתדר" עם היותו ג'ינג'י), ניסה לשכנע ולהרגיע: "וגם אם נגיד שזה אסון, הלא חיילים בצה"ל אנו, ובשל כך חייבים אנו למלא פקודה שקיבלנו וגם אם לא שלמים אנו איתה, זו החלטת הממשלה." ואת דעתו הוא גם ביטא בכתובת, שצייר על אחד הבתים: "לא נסוגונו – ויתרנו למען השלום!" לאחר שסיים אברהם קורס קצינים, והוסמך כקצין, המשיך לשרת תקופה מסוימת בבית-הספר לקצינים כמדריך, ומשם הועבר כקצין סיירים בענף הסיור בבסיס הדרכה. מפקד הבסיס תיאר את אברהם במלים הבאות: "כישוריו של אבי, שהתגלמו באופני עבודה והדרכה, תאמו לתדמית הקצין המצטיין. מסירות אין קץ, יוזמה ששולב בה דמיון והתמדה, היו יסודות מוצקים לקצין יקר זה במסגרת הדרכתו את אימוני יחידת הסיור". ומפקד ענף סיור בבסיס כתב: "אבי ביקש ללמוד ולהיכנס לעניינים באופן מהיר. הוא קרא ועיין בחומר מקצועי, ליקט אינפורמציה מקצינים ותיקים וכתב לו תוכנית עבודה שבועית. אבי חיפש את העצמאות בעבודה, וזאת בכל הכיוונים האפשריים. הוא עמל קשות, על מנת להכין את מחלקתו ליציאה לאימונים… הפיצוי והסיפוק האישי היו מוצאים את ביטויים ברגע שמחלקתו הייתה יוצאת את שער הבסיס בדרכה לשטחי האימונים. אבי דאג לכל מחסורם של החיילים, אך גם ידע לדרוש מהם ביצועים גבוהים". ימים מעטים לפני תחילתה של מלחמת שלום הגליל, היה אברהם אמור לצאת לחופשת שחרור. בבית כבר המתין לו ציוד חקלאי חדש, שנרכש במיוחד עבור הבן הממשיך במשק. בפרוץ הקרבות, שירת אברהם בדרום. הוא עזב את יחידתו והצטרף לחבריו הלוחמים ביחידת הצנחנים. ביום י"ח בסיוון תשמ"ב (9.6.1982) נפל סגן אברהם בקרב בלבנון, תוך הסתערות על קיני מחבלים בדאמור והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי ביבנאל. הוא השאיר אחריו הורים, אח ואחות. בהערכת מפקדיו לאחר מותו נאמר: "ביצע תפקידו במסירות, השתדל להצליח בכל התחומים שהופקד עליהם, מקצועי ומהימן. קצין בעל ידע מקצועי גבוה ומוטיבציה גבוהה, שהתחבב על מפקדיו וחבריו". משפחתו הוציאה לאור חוברת זיכרון, ובה דברי משפחתו, חברים וידידים, ואלה שצעדו איתו בדרך חייו הקצרה.