סלבה, שלמה (“סלק”)

בן יצחק ואסתר. נולד ביום כ"ה באדר תרפ"ב (25.3.1922) בראדום שבפולין. מילדותו חלם על עליה לארץ. בבית-הוריו ניתן לו חינוך מסורתי עד גיל י"ד. סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי והשתלם במלאכת ריתוך חשמלי בבית-ספר מקצועי בראדום. עם הפלישה הנאצית לפולין נמלט והגיע לוילנה והצטרף שם לקיבוץ- הכשרה "איחוד". בפרוץ מלחמת גרמניה-רוסיה, בשנת 1941, גויס לצבא האדום, ולאחר-מכן הועבר לעבודה בבית-חרושת למכוניות בקויבישב. כתום המלחמה חזר לפולין לחפש את משפחתו ונודע לו כי באוגוסט 1942 הושמדו הוריו עם כל קהילת-ראדום. יצא מפולין לפראג ומשם לאיזור האמריקאי שבגרמניה והגיע למחנה דאכאו. קרוביו בארץ השתדלו להעלותו, אך ממשלת-המנדט לא נעתרה לבקשתם. בהשתדלות הקרובים הועבר לשוייץ. לבסוף, בשנת 1947, אחרי נדודים וסבל, הגיע לארץ משוייץ בדרך-האויר, ובדרך נס לא עוכב בשדה-התעופה בלוד על-ידי שלטונות-המנדט. התקשר לארץ בכל לבו. גר בחיפה ועבד בעבודות-בניין, שהיתה אמנם קשה עליו אך לא העיבה על אשרו בהיותו בתוך עמו וארצו. לאחר חצי-שנה התנדב לצבא ההגנה, אף כי היה צעיר מגיל-הגיוס. נשלח לפלמ"ח, השתתף בפתיחת הדרך לירושלים, בקרבות בחולדה, בחזית לטרון, בבית-גוברין, בבית-נטופה, בקסטל, בצובה, בשייח-ג'ראח, בקטמון וברמת-רחל; לחם גם בנגב – ברפיח ובאל-עריש. מכל הקרבות הללו יצא בשלום. סמוך לשחרורו מן הצבא נפצע בשעת מילוי תפקידו ומת מפצעיו ביום י"ח בסיון תש"ט (15.6.1949). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.