בן פאטמה וחיזאעי. סלמאן נולד בבית ג'ן שבגליל העליון ביום 1.8.1961. ילד רביעי להוריו ולו שלושה אחים. סלמאן גדל והתחנך בבית ג'ן. הוא למד בבית ספר יסודי ובחטיבת ביניים ביישוב והמשיך לתיכון עירוני בחיפה, בו סיים י"ב כיתות. מעבר לשעות הלימודים היה סלמאן חניך פעיל בתנועת הצופים ביישוב מגוריו. סלמאן היה נער חכם, שקט ומנומס, אוהב ואהוב מאוד במשפחתו. מגיל צעיר הוא הקפיד לעבוד במהלך חופשותיו, וכך לסייע בפרנסת המשפחה. בילדותו סלמאן אהב מאוד לצייר, וניכר בו כישרון אמנותי. בשעות הפנאי נהג סלמאן לשחק כדורגל עם חבריו, תחילה שיחקו בחצרות הבתים ומשהתגבשו ובגרו שיחקו במגרש של היישוב. בתום לימודיו התיכוניים התגייס סלמאן למשטרת ישראל, למשמר הגבול. בסיום הטירונות הוא הוצב באילת, אחר כך הועבר לאזור עזה ושם המשיך לשירות קבע ושירת כשלוש-עשרה שנים. אחרי שירותו באזור עזה עבר סלמאן לשרת בנאות הכיכר שבדרום ים המלח. שם, בגבול ירדן, הוא שירת עד נפילתו. סלמאן היה לוחם ומפקד למופת, אהוב מאוד על כל מפקדיו ועמיתיו ומוערך על ידי כל הכפופים לו, שרחשו לו כבוד רב. במהלך שירותו הוא התקדם לדרגת רב-סמל בכיר. סלמאן נשא לאישה את נוף. בני הזוג הקימו את ביתם בבית ג'ן, שם גדלו שמונת ילדיהם: אינאס, ניסאם, חיזעי, סעיד, רואן, סארי, אייל והלין. סלמאן נפל בעת מילוי תפקידו ביום 23.7.2010. בן ארבעים ושמונה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבית ג'ן. הותיר אישה, שמונה ילדים, אם ואחים. על מצבתו של סלמאן כתבו אוהביו פתגם בערבית, שתרגומו: "כגודל וכרמת אנשי החסד – כך התוצאות הטובות, החסדים והתגמול". באתר גלעד של משטרת ישראל נפתח דף לזכר סלמאן, ובו דברי זיכרון רבים שכתבו אוהביו לצד תמונות שלו עם בני המשפחה והחברים ותמונות משירותו רב השנים במשמר הגבול. כתבו בני המשפחה: "ככה, בשקט של דמעה עצובה, בין הטוב לרע, בין תפילה נושנה, עצמת עיניך וכבר לא הייתה נשימה, וכך הלכה לה נשמתך. יושבים ובוכים, היכן הוא האב שבאבות, הגבר שבגברים, החכם שבחכמים, היפה שביפים? כל כך הרבה מילים וכל כך הרבה דמעות, ממש סערת רגשות. רק לפני חודשיים ראינו אותך לאחרונה, ועכשיו אתה בתוך האדמה. זה מאוד קשה, אנו מנסים להתגבר, אתה באמת חסר. הלב נשבר מבפנים ואין תשובה למה שקרה, רוצים להיות איתך, חושבים עליך וצמרמורת בגופנו עוברת, כי אתה הוא האחד שנכנס לליבנו. יהי זכרך ברוך". כתבו ילדיו של סלמאן: "לאבא שלנו הכי בעולם / לאבא שלנו הטוב מכולם / לא יודעים איך להסביר במילים / כמה שאנחנו אותך מעריכים, מעריצים ופשוט אוהבים. לפני ארבעים ותשע שנים / בדיוק ולא בערך / במשפחת סלאלחה / נולד מלך / אחד יחיד ומיוחד / שכמוהו אין לאף אחד. / המלך גדל לתפארת / והקים משפחה נהדרת. אבא שלנו, ועל זה אין ויכוח / ידוע שהוא חזק משלג גשם ורוח / הוא האור הוא היופי הוא הטוב הטהור / אבא שלנו הוא הכול בשבילנו / אבא שלנו אתה תמיד בשבילנו / הלוואי והיית עכשיו לידנו / שניתן לך את ליבנו / אבא שלנו אנחנו אוהבים אותך / אתה חזק ואמיץ ואיש חזון / אבא שתמיד אוהב המון המון / בשבילנו אתה תמיד היית כמו בשירה / תמיד עבורנו עשית את הכול / תמיד לנו עזרת ועלינו שמרת / ובכל גיל בנו תמכת. אז הרבה געגועים / לחיוך שלך המדהים / חיוך שאת כולם כובש ומקסים / ולחיבוק החם והנעים". ועוד כתבו ילדיו של סלמאן: "גאים בזכות שנפלה בחלקנו / שאתה היית חלק מחיינו / בעל מושלם שנותן את כל הלב / אין עוד אבא שאת ילדיו כך אוהב / היית משקיע בנו את הנשמה / ויודע לומר בדיוק בזמן מילה חמה. אבא אתה חסר לנו נורא / עצוב לנו בלב כואב לנו ורע / כואבות לנו העיניים מדמעות / הכרית כבר מלאה מלספוג את הדמעות / אין כמוך עוד בעולם / ועל זה מצטערים כולם / אבא אתה לעולם לא תחזור וזה מקלקל את הכול / תכננו בשבילנו תכניות גדולות עכשיו נשארו רק אשליות / אבא אנחנו כל כך מתגעגעים לקרוא לך אבא / אנחנו כל כך מתגעגעים אליך / והלוואי היה משתנה הגורל שתהיה איתנו". כתב אחיו של סלמאן, האיל קבלאן: "חיינו ביחד שלושים ושתיים שנים, חווינו יחד את כל חוויות החיים. היית אדם אמיץ, נאמן לחברים שלך, חבר טוב לדרך החיים … העולם הוא גינה של פרחים. כל בן אדם הוא פרח ואתה הפרח הכי יפה שהיה בגן, פרח שאין בו רע ויש לו ריח הכי טוב, שכולם זוכרים אותו לנצח".
