סירוטינסקי, אברהם (ארונצ’יק)

בן נחמה וזלמן, נולד ביום ד' בתמוז תרע"ג (19.7.1913) בפרבר מוסקובסקי פורשטט שבעיר ריגה (אז רוסיה). בן למשפחה עובדת. בריגה למד בבית-ספר תיכון. בשנת 1926 הצטרף ל"השומר הצעיר" ונתפרסם בתנועה בריגה בגלל עיטורי התמונות (פוטומונטז'ים) שהיה מכין ומקשט בהם את קירות המועדונים. בשנת 1932 יצא להכשרה באיזפוטה ובדוינסק ובשנת 1933 עלה ארצה והצטרף לקיבוץ "השומר הצעיר" מססס"ר. היה מראשוני העולים לאפיקים ונטל חלק בעבודות-הבניין. בקיבוץ היה שותף בכל פעולה תרבותית. הוא הצטיין בכשרונות רבגוניים וב"ידי- זהב". היה טייח וצבע, נהג ומכונן וצלם-אמן. הוא קישט את חדר- האוכל לחגים, והכין תפאורות, דיאגרמות וכו'. התמסר לעבודה ולמלאכה וכבש כל מקצוע בקלות. ברם, לא היה מתמיד בעבודה, וקפץ ממקצוע למקצוע. למראית-עין היה שקט ושליו אך במעמקי נפשו היה סוער. אברהם היה פעיל בשורות ה"הגנה" וימים רבים שירת בנוטרות. בשנת 1941 התגייס לצבא הבריטי, כי "לא ראה תועלת בעמלו כאשר העולם עומד בסימן שאלה". הוא השתוקק להיות טייס, להפציץ את ערי גרמניה ולהשיב לנאצים "דם תחת דם" אך במקום זה נשלח לפלוגת נהגים. היה במצרים, בבנגזי, באיטליה ובהולנד. בימי שירותו בצבא היה קשור מאוד לקיבוץ. "כל דבר הגורם לי הנאה הייתי רוצה שהקיבוץ ייהנה ממנו" – כתב במכתביו ממצרים. מאיטליה שלח ספרי אמנות לספריית הקיבוץ. כשנשתחרר מהצבא ב-1946 נשא אישה ועבד במוסך של הקיבוץ. היה מצניע-לכת ובורח מהפומביות, נעים הליכות ובעל רגש-חברות עמוק. במלחמת-העצמאות היה יוצא כנהג-נלווה בדרך אפיקים-ירושלים. אחרי שחרור טבריה השתתף בקרבות בית קשת וסג'רה, בפיצוץ גשר אל-חמה ובכיבוש צמח. בקרב בית קשת מיהר לעזרת חבר שנפצע במרחק 50 מטר מגדר המשק, נשא את הפצוע תחת אש, אך התלוצץ והתבדח ועודד את רוח חבריו. ימים מספר לפני פלישת הסורים שכב בחדר-בידוד בשל מחלה, וגם שם שמר על מצב-רוחו הטוב, למרות התנאים הקשים. בעת ההרעשה הכבדה על שער הגולן שכב על גג חדר-הבידוד וצייר את מחזה ההרעשה. סוכריות צבעוניות שימשוהו כצבעי מים. ביום י"ז בניסן תש"ח (6.5.1948) פשט כוח "גולני" על הכפר ערב א- זביח ליד בית קשת, השתלט עליו ופוצץ חלק מבתיו. התארגנות הכוח לנסיגה השתהתה ותוך כדי כך פתחו הערבים בהתקפת-נגד. בנסיגה הקשה נפלו רבים מלוחמי הכוח. ארונצ'יק נפגע בלבו ונפל כשמקלע ה"ברן" בידיו. וברגעיו האחרונים ביקש למסור דרישת- שלום לאישתו ובתו (שאת תמונתה נשא עימו בכל קרב) וזירז את הלוחמים לסגת. חבריו לקחוהו עימם, אך האויב כבר התקרב עד למרחק של 150 מטר וארונצ'יק ביקש שיעזבוהו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות באפיקים. זכרו הועלה בקובץ "עשרה", שהוציא קיבוץ אפיקים לזכר חבריו שנפלו.