סיצ’וק, מיכאל (מיקי)

מיכאל (מיקי), בן עטרה ומשה, נולד ביום ד' בטבת תש"ה (20.12.1944) בגבעת ברנר. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון במשק. מיכאל, כבן נאמן להוריו, שהם מוותיקי המשק, ספג לתוכו ערכים של עבודה, אהבת האדם, אהבת הארץ ומעל לכל דבקות בקיבוצו-ביתו ובמשפחתו. בהיותו תלמיד בכיתה י"ב היה מזכיר בני חטיבת הקיבוץ בגבעת ברנר ובמסירות, תבונה ומרץ גיבש את בני החטיבה והעניק להם ממסירותו ומעקרונותיו. דוגמתו האישית תרמה לא מעט לחינוך הקיבוצי והתנועתי בחטיבה. לצד לימודיו ופעילותו החברתית, עבד מגיל צעיר בגן עצי הפרי ומצא בעבודה סיפוק רב. הוא התמסר לעבודה כמו לכל דבר אחר, ונשא בה באחריות עוד בהיותו נער צעיר. עם תום לימודיו גויס לשנת שירות במזכירות חטיבת בני הקיבוץ המאוחד. בתפקידו זה שימש כרכז אזור המרכז. מיכאל גויס לצה"ל בנובמבר 1964 והוצב לחיל השריון. הוא עבר קורס מפקדי טנקים, קורס קציני אג"ם, קורס קציני שריון וקורס נ"ט. בקורס זה הצטיין והוענק לו הציון הגבוה (91). המשמעת הצבאית לא תאמה את אופיו של מיכאל אבל חבריו ופקודיו, להם שימש דוגמא אישית ומופת, אהבו אותו והעריכו אותו. על שהשתתף במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". חודשים אחדים נמנה עם המשרתים בצבא הקבע. עם שחרורו מן הצבא שב מיכאל אל ביתו ואל ענף המטעים. חריצותו ודבקותו בעבודה היו לשם דבר ולא אחת אף זכו לחיוך לגלגני במקצת. יחסו לעבודה היה יחס של רצינות וכובד ראש והוא ניחן במשמעת עצמית קיצונית כמעט. מיכאל היה איש קיבוץ שרחק מן הפשרה, איש עקרונות וישר דרך. עם זאת נעים היה לעבוד אתו ונעים היה להיות בחברתו. כשם שידע להשקיע את כל כולו בעבודה, כך גם ידע לצחוק מעומק הלב וליהנות מחברות עליזה. בשנת 1970 יצא מיכאל לטיול ארוך למזרח הרחוק, הגשמת חלומו עוד מגיל צעיר. כעבור חצי שנה חזר שבע חוויות והתנסויות והתחיל לבנות את ביתו. בסתיו 1970 נשא לאישה את מימי לבית רמות, בת גבעת ברנר, והם הקימו את ביתם במשקם. בקיץ 1971 נולדה הבת הבכורה רותם ושנה אחרי זה, בשנת 1972, נולדה דקלה. הם חיו חיים מאושרים של משפחה צעירה בתחילת דרכה. ביום כיפור תשל"ד, בשעות הבילוי עם משפחתו, גויס מיכאל ונשלח לכיוון סיני. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) ליד גשר פירדאן, שעה שפיקד על מחלקת טנקים, פגע בו טיל והוא נהרג בו במקום. תחילה נחשב כנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגבעת ברנר. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, אב, שנפטר בינתיים, אם, אח ואחות. קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, פרקי זיכרונות, מכתבים ותצלומים שלו ושל משפחתו; חמותו כתבה ספר לנכדותיה רותם ודקלה, ספר שהוקדש למיכאל. שם הספר "לרותם ולדקלה היה אבא". זהו ספר ילדים עטור תמונות, בהוצאת ספריית פועלים. בהקדמה לספר כתב אחד הפסיכולוגים: "יש בספר כדי לעודד את ילדי הנופלים במלחמה, כדי להמשיך בחיי היום-יום שלהם, מבלי שישכיחו במכוון את החוויות עם האב האהוב, ומבלי שישקעו ויחזרו וישקעו בתוך זיכרונות העבר".