בתם של אסתר ווולף. נולדה בג' בתשרי תש"ן (2.10.1989) באילת. אחות לנורית וליובל. איריס למדה בבית הספר היסודי "אלמוג" באילת, וכבר כתלמידה צעירה בלטה בחריצותה הרבה ובשאפתנותה המתמדת למצוינות – תכונה שתלווה אותה לאורך כל חייה. בכל תחומי הדעת ניכרו שקדנותה וכישוריה, היא התברכה ביכולות גבוהות הן מבחינה מילולית והן מבחינה חזותית. כשאך החלה את לימודיה בשפה האנגלית, נטלה איריס חלק בתחרות איות, וזכתה בה. בשנתה האחרונה בבית הספר היסודי, השתתפה ב"חידון ישראל" – אירוע עירוני בנושא ידיעת הארץ המיועד לתלמידי כיתות ו' מכל בתי הספר בעיר אילת. הבקיאות המופתית שהוכיחה, הקנתה לאיריס את המקום הראשון המרשים והמכובד. מכיתה ז' עד י"ב למדה בבית הספר "מקיף עירוני גולדווטר", אילת. בתקופה זו ניגשה איריס למבחן מורכב ומאתגר, מטעם מכון חיצוני. משעברה אותו בהצטיינות, נסללה דרכה למגמה הביו-טכנולוגית, ביתר טבעיות וקלות. כל ציון, מעולה ככל הניתן, לא השביע את רצונה אם לא הבינה עד הסוף את ההצדקה לו (גם אם היה מדובר בציון 99). יחד עם זאת הוכיחה איריס כי הישגים לימודיים גבוהים יכולים להתקיים בכפיפה אחת עם פעילות ערכית ומעורבות חברתית: בין שלל פעילויותיה כתלמידת י"ב, מצאה את הזמן ואת תעצומות הנפש להשתתף במסע השכבתי לפולין; מסע בעקבות השואה ולקחיה. איריס נודעה באהבתה הרבה למוסיקה: במלאת לה עשר שנים למדה לבקשתה להקיש על תופים בסדרת שיעורי נגינה. בהיותה בת שבע-עשרה, כשהיא מצוידת בכישרון ובאינטואיציה טבעית וללא כל הכוונה מקצועית, החלה לפרוט על גיטרה. ביצועיה המרשימים זיכו אותה תוך פרק זמן קצר במלוא ההערכה והאהדה מסביבתה. המקצב הים-תיכוני והמוסיקה המזרחית קסמו לאיריס ועיצבו רבות את טעמה המוזיקלי. לא אחת נצפתה מנגנת בשיתוף עם אחיינה דניאל, שירים שונים שכבשו את מצעד הפזמונים הישראלי, כמו גם את ליבה שלה. בהיותה בת שש-עשרה התייתמה איריס מאביה, וולף, שאליו הייתה קשורה. זמן קצר לאחר מותו שקדה מיוזמתה על הכנת תמצית קורות חייו, באמצעותם ביקשה להקים גלעד לזכרו. את נוסח דבריה הסופי שילבה איריס ברשת האינטרנט, באתר המוקדש כולו להנצחת זכרם ולעילוי נשמתם של מורי דרך ישראליים. במסגרת שאיפתה התמידית לעצמאות, במרוצת שנות לימודיה התיכוניים, הציבה לעצמה איריס את היעד: הוצאת רישיון נהיגה. הרצינות וההתמדה שהפגינה מיד עם תחילת הכשרתה המעשית, תרמו לביסוס ביטחונה ומיומנותה. מורה הנהיגה היה שבע רצון מתפקודה הכולל ובתוך זמן קצר מצא אותה כשירה לגשת למבחן המעשי מטעם משרד התחבורה. איריס צלחה את המבחן כבר בפעם הראשונה. היה זה בדיוק באותו היום בו מלאו לה שבע-עשרה. איריס השרתה אווירת נועם בכל מקום ובכל מצב. כל מי ששהה, ולו לרגע, בסביבתה, הפך בטבעיות ובמהירות לאחד מחבריה. מעגל החברים שהקיף אותה גדל בהתמדה, והיא ידעה להעצים את הסובבים אותה; לא בכדי נודעה בתור ה"דבק שבחבורה". מספרת הוותיקה שבחברותיה, הדר רסוני: "איריס הייתה בן אדם מיוחד… מי שזכה להכירה לעומק כמו חבריה הקרובים מסוגל להבין איזו מדהימה היא הייתה… היא שידרה עוצמה ונוכחות באופן טבעי. לעתים נדמה שהיא עדיין כאן… איריס תמיד הייתה מוקפת חברים, נדיר היה למצוא אותה לבדה. אם היית מנסה להתקשר אליה במהלך סוף השבוע, סביר להניח שהיית שומע כל העת צליל תפוס… כל אדם שזה עתה הכירה זכה מיד ביחסה החם והבוגר, וחש עצמו בתוך דקות אחד מחבריה הוותיקים. אנשים נטולי מכנה משותף הכירו זה את זה באמצעותה, וחברו יחדיו, בעידודה ומיוזמתה, לשם יצירת קבוצה. חברויות רבות מעין אלו הסתיימו עם היוודע דבר מותה. הטבע חנן את איריס בכישורי הנהגה מבורכים: היא ידעה כיצד לסחוף אחריה המון רב, הפגינה יכולות שכנוע מרשימות, אך מעל לכל – הייתה ספונטנית להפליא. היא הייתה מסוגלת להעביר סבב טלפונים באמצע הלילה, ולמחרת בבוקר היינו מוצאים את עצמנו מסודרים עם מכוניות, נוהגים בדרך לטיול כלשהו. איריס אהבה מאוד את הים. יותר מפעם שיתפה אותי כי לו רק יכלה, הייתה מתגוררת בים דרך קבע. פעם היא ארגנה חמישה-עשר חברים בתוך שעות ספורות, וכולם הלכו לישון יחדיו בים. תמיד היה כיף עם איריס ועל פי רוב בזכותה. היא הייתה חברת אמת. איריס השרתה ביטחון ואמינות מרביים על אוהביה, דבר סוד שהובא לידיעתה לא היה יוצא מפיה בעד שום הון שבעולם. מלשון הרע הייתה נשמרת ודברי רכיל היו ממנה והלאה. אין זה פלא, אם כן, שכולם אהבו אותה ונהנו לשהות במחיצתה." איריס התגייסה לצה"ל ב-7 בינואר 2008. לאחר הטירונות החלה תקופת הכשרה צבאית בחיל הקשר, במהלכה ביקשה לפרוש מיוזמתה. ב-15 באפריל באותה שנה הוצבה בבסיס נבטים של חיל האוויר (בח"א 28), מיומה הראשון בלשכת מפקד הבסיס שם שובצה, בלטה לטובה במסירותה ובשנינותה. מקץ חודשים ספורים עת ביקשה להגמיש במעט את תנאי שירותה, הועברה לשרת ביחידת הבינוי הבסיסית (בינוי 328) שם שובצה בתפקיד פקידת לשכתו של מפקד היחידה. השינוי היטיב עם איריס. היחידה החדשה והקשרים עם אנשיה תפסו מקום של כבוד בצרור החוויות שעימן שבה לביתה מדי שבוע, ובני משפחתה התרשמו כי היא אסירת תודה על ההזדמנות הנוספת שבה זכתה. איריס שירתה ביחידת הבינוי במשך שנה בקירוב, עד ליום נפילתה. רב"ט איריס סיני נפלה בעת שירותה בכ"ח באייר תשס"ט (22.5.2009). בת תשע-עשרה וחצי הייתה בנפלה. הניחה אם, אחות ואח. היא נטמנה בבית העלמין הצבאי באילת, ועל מצבתה בחרה משפחתה לחקוק את המילים: "את לא דומה לאף אחת ויש בך קסם מיוחד…" מתוך שירם של דוד אהרון ומשה פרץ. לדברי חברתה הדס רסוני: "בשבילנו, החברים, איריס לא מתה, היא רק נסעה ועוד מעט תחזור… מותה הותיר אותנו עם חלל ענק." כתב וספד לה מפקדה הישיר, סגן-אלוף מישל אסולין: "איריס זכרה לברכה, שירתה בבסיס חיל האוויר "נבטים" כפקידת מפקד יחידת הבינוי, וביצעה את תפקידה במקצועיות רבה תוך הפגנת מוטיבציה גבוהה. איריס הייתה בעלת רמה אישית גבוהה, אהודה מאד על חבריה ומפקדיה גם יחד. במהלך שירותה היוותה איריס דוגמה אישית לחיילי היחידה – חיילת למופת שאין רבות כמותה. הרגעים היפים עם איריס, החוויות המשותפות, טוב לבה ואת דמותה – ימשיכו ללוות אותנו. מותה בטרם עת הנו אבידה גדולה לכולנו". סיפרו אנשי יחידת הבינוי בה שירתה: "איריס נקלטה היטב ביחידה – מקצועית כמו גם חברתית. פועלה הברוך והמסור לווה תמיד בחיוך מזמין ובאדיבות מרבית. הישגיה המרשימים בשילוב עם יחסי האנוש המעולים שלה, הפכו אותה, בעיני רבים, למקור גאוות היחידה. דבר מותה הפתאומי הכה כל אחד ואחת בתדהמה. דמותה הנמרצת והאהודה נטמעה זה לא מכבר בנוף המקום, וככזו תמשיך ללוות את מורשת היחידה עוד שנים רבות."
