סינה, יעקב

בן מועלם וחוחי. נולד בשנת תשי"א (1950) בעירק ושנה אחרי כן עלה עם משפחתו לארץ. את ימי נעוריו עשה יעקב במושב בית יוסף בעמק בית-שאן, וסיים שם את בית-הספר היסודי. בבית-הספר היה יעקב תלמיד מוכשר, חברותי ואהוב על כל חבריו. אחרי תום לימודיו יצא לעבוד למרות גילו הצעיר וסייע למשפחה בעבודת האדמה. עוד בימי ילדותו היה מוכר כנער בעל לב טוב, שהיה מוכן תמיד לעזור לזולת. הוא גדל יתום מאב ועול המשפחה הוטל על אחיו הגדול ממנו. אך עד מהרה עזב גם אחיו הגדול את הבית והקים לו בית. אז נתייתם יעקב מאביו ובייחוד מאז עזב אחיו הגדול את הבית, ידע כי הוא חייב לדאוג לפרנסת המשפחה ותפקיד זה מילא כמיטב יכלתו. הוא יצא לשדה בשעה מוקדמת בבוקר ועבד קשה, כל היום, אך היה מאושר בעמלו ומצא סיפוק בו. כך עברו עליו ימי נעוריו. רעם תותחים והפגזות ידע עוד לפני לכתו לצבא. מלחמת ששת הימים עברה עליו, כמו על שאר חבריו, תחת אש כבדה והפגזות הירדנים. אז היה יעקב רץ תחת אש האויב כדי לעזור לנזקקים והיה לוקח את הפעוטות כדי להביאם למקום מבטחים. הוא נשא שנית בנאמנות בעול פרנסת המשפחה עד שהתגייס לצה"ל. יעקב גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1968. רצונו לשרת בצבא ואהבתו למולדת גברו על השיקולים הכלכליים שהיו צריכים למנוע את יציאתו לצבא ויעקב הצטרף לאחת מיחידות השריון המהוללות ובה שירת עד יומו האחרון. הוא לא סיפר רבות בבית על חייו בצבא אף כי בני המשפחה ידעו שחייו אינם קלים והעבודה שם קשה. בכל זאת, תמיד היו פניו מאירות באור של שמחה. פעם, באחת מחופשותיו, סיפר למשפחה כי הוא יורד לפעילות מבצעית בדרום ו"לנו אין מה לדאוג". את ירושלים אהב ובקבלו חופשה – ולו גם קצרה – מיהר לבקר אצל המשפחה בירושלים. אחרי כן מיהר לצפון אל חברתו, שתכנן לבנות אתה יחד את עתידו. אך הגורל רצה אחרת. אור ליום כ"ו בתשרי תשל"א (25.10.1970), נפל בעת מילוי תפקידו בעלותו על מוקש ליד התעלה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. אחרי נפילתו יצאה לאור חוברת לזכרו.