סימון, אלי

בן גיטה וטודרוס אוטו, נולד ביום ו' בשבט תרפ"ג (23.1.1923) בעיר מנהיים, גרמניה. למד בגימנסיה ואחר-כך עבר ללמוד בגימנסיה יהודית בעיר ברסלאו. בהיותו בהכשרה בעיירה בומסדורף נאסר ונכלא במחנה-ריכוז בעיר סכסנהויזן. בדצמבר 1938 עלה ארצה ונתקבל לבית-הספר החקלאי מקווה ישראל. אלי השתייך לקיבוץ הדתי "רודגס", ונתקבל לעבודה במוסך. במלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי, ואחר-כך שירת בבריגדה היהודית. לאחר ששוחרר, עבד בעיריית חיפה והיה חבר ה"הגנה". הוא שירת כמקלען וחבלן ופוצץ בתים בשכונת חליסה ובוואדי רושמיה בחיפה. בפרוץ מלחמת-העצמאות, אחרי החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ שירת בחטיבת "כרמלי", נשלח כתגבורת לטירת צבי, משם עבר לרמות נפתלי (ארגון וינגייט) עם מחלקת חי"ש חיפה. אלי התעניין בבעיות צבאיות, גילה יכולת פיקודית והיה מתכנן מובהק, אמיץ-לב עד כדי שכחה עצמית. הוא שימש בתפקיד סגן מ"מ ובכמה מקרים מילא תפקיד של מ"מ. ברמות נפתלי נפצע בכמה מחלקי גופו ונשלח לבית-החולים בכפר סולד, ואולם הוא התחמק משם על דעת עצמו, חזר למשק, הזריק לעצמו מורפיום כדי לשכך את כאביו ויצא בלילות למיקוש השטח סביב המשק, כי איש מלבדו לא ידע להניח מוקשים. אך בשל היותו בעל ניסיון מועט במשימה כזאת ובעוד דעתו מטושטשת עליו מחמת הזריקות, התפוצץ אחד המוקשים בידו. ידיו ורגליו נקטעו, הוא נתעוור בשתי עיניו ונכווה בכל גופו. אלי הובא לרמות נפתלי ושם מת בייסורים קשים ביום כ"ט בניסן תש"ח (8.5.1948). נקבר בחולתה. ביום י"ד באדר תש"י (2.3.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.