סילמן, אהרן
בן בתיה ומאיר, נולד ביום כ"ג באייר תרפ"ה 17.5.1925)) בירושלים. בן יחיד להוריו שחינכוהו ברוח העבודה והאהבה ללימודים. הוא סיים את בית-הספר "תחכמוני" והתקבל לבית- החינוך התיכון. עוד בשחר נעוריו היה פעיל בעסקי הכלל. הוא פירסם רשימות בעיתון בית-הספר, היה מדריך ב"מחנות העולים" ובנוער העזוב בפרברי ירושלים. יום אחרי שסיים את בחינות- הבגרות התנדב לפלמ"ח והיה במשך שנתיים בהכשרה מגויסת. עם סיום השירות יצא עם חבריו להתיישבות במשגב עם, אלא שמחמת סיבות משפחתיות חזר ירושלימה ללימודים באוניברסיטה העברית. אהרן הכשיר את עצמו להוראה והתנדב ללמד בפרברי העוני. היה חבר בוועד הסתדרות הסטודנטים ופעיל ב"משמרת הצעירה" של מפא"י. עם פרוץ קרבות מלחמת-העצמאות נטש את ספסל הלימודים והצטרף אל המגינים. הוא סירב לקבל עליו תפקיד פיקודי, היה בין מלווי-השיירות בדרך ירושלים-תל-אביב, וכן בין מלווי השיירה שהביאה את ראשי הסוכנות מתל-אביב לירושלים, שהותקפה קשה על הר הקסטל ונפל על הגנתה ביום י"ג בטבת תש"ח 26.12.1947)). נקבר בהר-הזיתים בירושלים. בחיבור הגמר של בית-הספר היסודי כתב בהיותו בן 14: "שאיפתי – להיות חלוץ נכון לכל מקום סכנה. להיות איכר עובד-אדמה, לחיות חיי-שיתוף עם חברים בוני-מולדת, ואפילו למות על קידוש רעיון נשגב". ואת אלה קיים. שמו נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר-הזיתים.
