סיטבון, יובל

בן עדנה ושמעון. נולד ביום כ"ה בסיוון תשכ"ח (21.6.1968) במושב עמיקם. כאן למד בבית-הספר היסודי האזורי 'אלונה'. אחרי-כן המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים של בית-הספר החקלאי בפרדס חנה וסיימם בבית-הספר התיכון 'אורט שומרון' בבנימינה, במגמה המיכנית. ילדותו במושב עברה עליו עם חבריו. יחדיו שיחקו, בנו 'בתים' על עצים, רכבו על אופניים. יובל הצטיין בלימודיו והיה אהוד על מוריו ועל חבריו. הם ציינו לעתים תכופות את תרומתו לסביבה ולחברה ואת עזרתו לזולת בכל עת. היה חבר בתנועת-הנוער בית"ר וברבות הימים הדריך חניכים צעירים. כשהיה בן שש-עשרה קיבל במתנה אופנוע והרבה לרכוב עליו. הוא נהג גם בטרקטור ובמכונית 'קרטינג' שבנה במו-ידיו. יובל היה חובב ספורט. הוא עבר קורס מצילי בריכה צעירים והקדיש את מרבית זמנו הפנוי לגלישה בים בגלשן-רוח. עוד נהג לבלות עם חבריו בבקתה שבנו בהרי הכרמל. כך תיארה אותו ידידתו, רותי, מ'אורט השומרון': "נזכרת ביובל של אופנועים וטרקטורים. יובל של אמת וצדק. יובל עקשן. יובל השקט". בראשית אוגוסט 1986 גויס יובל לצה"ל. הוא סיים את הטירונות כחניך מצטיין. לאושרו, וכהמשך טבעי לתחביבו, הוצב לחיל-הים. לאחר שסיים בהצטיינות קורס נשקים, הוצב לספינת 'דבור' של חיל-הים בתפקיד נשק. במסגרת תפקידו יצא למשימות מבצעיות ובלט בהתנדבותו, כפי שכתב מפקדו: "זכורה לי יותר מכל התנדבותך להשיט סירת גומי בים סוער למרות הסיכון שהיה בכך". להערכת מפקדיו, יובל הצטיין לכל אורך שירותו, הן בקורס והן בעבודתו. בחופשותיו נהג לבלות עם חברתו, עדי, עם חבריו לכיתה, עם חבריו לנשק ועם בני-משפחתו, שהתחילה להתרחב כאשר נולדה אחייניתו, נועה. ביום ט"ז בתמוז תשמ"ז (13.7.1987) נפל יובל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בבנימינה. השאיר אחריו הורים, אח – יורם ואחות – אתי. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יובל היה לוחם מצטיין, חבר לנשק ומוביל ברצונו להתנדב ולסייע. לאחר שסיים בהצטיינות את קורס הנשקים, הצטרף לטובה, אך גם הקשה, שבסיירות הדבורים. אנו, מפקדיו וחבריו, נזכור אותו כסמל להערכה ולחיקוי. המשפחה והחברים נפרדים מעלם יפה נפש ותואר".