סידיס, יהודה

בן יצחק ופורטונה. נולד ביום ז' בחשון תשט"ו (3.11.1954) בעכו. למד בבית-הספר היסודי 'גורדון' שבמקום, המשיך בבית-הספר 'עליה שניה' שבעיר. כן למד שנתיים את מקצוע המסגרות בבית-הספר התיכון-מקצועי 'צור' שבנהריה. בעת לימודיו היה חבר בתנועת 'הנוער העובד והלומד' הלאומי ופעיל במסגרת הגדנ"ע. אם-כי לא היה בין הנחשלים בלימודים, החליט יהודה להפסיק ללמוד. הים, שעל שפתו גדל, משך אותו בעבותות, ויהודה הפך לימאי מן המניין. במשך השנה שלפני הגיוס עבד באניות-משא ישראליות וראה עולם ומלואו. מכתביו, ששלח בקביעות למשפחתו, העידו כי יש לו עין בוחנת ויכולת-כתיבה. יהודה גויס לצה"ל במחצית פברואר 1973 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם במקצועות-הטנק והוסמך כנהג-טנק, צורף לחטיבה 7 המהוללת. בפרוץ מלחמת יום-הכיפורים לחם יהודה בגבורה והיה בין אלה שעצרו את הכוחות הסוריים הפולשים. בתום קרבות-הבלימה היה יהודה בין הכוחות שחדרו עמוק לשטח סוריה. המלחמה השאירה את רישומה העגום על יהודה. הוא, שראה במו-עיניו את מיטב חבריו נופלים סביבו, שחזה על בשרו את אימי האש והדם, הפך להיות רציני יותר, שקול יותר ומופנם יותר. בתום המלחמה עבר קורס מפקדי-טנקים. הוא היה מפקד-טנק מעולה, וצותו היה מעולה. יהודה הקרין סביבו ביטחון וסמכות. ביום י"ז באלול תשל"ה (24.8.1975) נפל יהודה בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי שבנהריה. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ואחיות. מפקדו, כתב למשפחה השכולה: "יהודה היה בין האנשים הראשונים שעמדו מול הסורים עם פרוץ הקרבות. הישגי הגדוד ידועים היום לכל עם-ישראל, וליהודה היה חלק גדול בהם. הטנק של יהודה נפגע פעמים-מספר ולמזלו הוא לא נפגע… חיילי הגדוד ומפקדיו היו קשורים מאוד ליהודה והעריכו את תכונותיו האישיות כבן אדם שהיה מוכן תמיד לעזור ולסייע. כמפקד היה אהוד מאוד על צותו וכן על המפקדים המקבילים לו ומעליו. עם הזמן הפך יהודה לדמות ולמושג בגדוד, והכול חיבבוהו…" משפחתו תרמה תשמישי-קדושה לבית-הכנסת 'אליהו הנביא' שבעכו, להנצחת שמו. חטיבה 7 הקימה לזכרו אנדרטה ב'עמק הבכא' שברמת-הגולן, מקום שלחם בו בגבורה.