סיגלר, יוסף

יוסף, בן בלה ושמואל-זנגויל, נולד ביום ד' בחשון תרפ"ב (5.11.1921) ברומניה ועלה ארצה בשנת תש"ד (1944). בעיר הולדתו סיים את לימודיו בבית-ספר עממי וכן למד שלוש שנים בבית-ספר תיכון. לאחר עלייתו ארצה הצטרף יוסף אל חברי כפר עציון והיה לחבר ה"הגנה" מן השורה. בשנת 1946 נשא יוסף אישה ובשנת 1947 הקימו השניים את ביתם במושב עין-ורד בגוש תל-מונד. יוסף, שהיה בעל "ידי זהב", מונה כאחראי למוסך המושב ותחת ידיו האמונות עברו כל הכלים החקלאיים. לפני גיוסו לצה"ל היה בין שומרי הר-הצופים מטעם ה"הגנה". יוסף גויס לצה"ל בסוף יולי 1950. לאחר שסיים קורס מ"כים חי"ר הכירו מפקדיו ביכולתו הטכנית של יוסף והציבוהו לחיל ההנדסה. בחיל זה השלים קורס מש"קי חה"ן, הוסמך כמש"ק פלסים ועבד כמפעיל ציוד מכני כבד. בסוף יולי 1951 שוחרר יוסף מהשירות הסדיר, עקב בקשת מושב עין-ורד לשחררו שחרור מוקדם. כאיש מילואים השתתף בקרבות מבצע "קדש" ומלחמת ששת הימים. יוסף היה בעל מסור ואב גאה. כל יודעיו ומכריו התברכו בו. בשנת 1973 הוענק לו "פרס קפלן" על המצאת מלקטת-בוטנים. למרות גילו הגבוה נקרא יוסף לשירות מילואים מדי שנה, וכאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים השתתף יוסף עם המחפרון שהופקד עליו, בעבודות ביצורים לבלימת התקפות המצרים ובהכנות לפריצה. מפקדיו העריכוהו מאוד וציינו כי "למרות גילו הגבוה עבד במרץ וללא ליאות במשך כל שירותו ושימש אב ומורה, תרתי משמע, לחיילים הצעירים". יוסף, שעבר את כל אימי המלחמה בשלום, נפל בעת מילוי תפקידו ביום ב' בכסלו תשל"ד (27.11.1973) בהיותו בכביש התעלה, צפונית לאגם המר הגדול. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברחובות. השאיר אחריו אישה ובת. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו כי: "יוסף התקשר לחיילים הצעירים בחזית, להם חפר עמדות הגנה ויחד שמרו ונכונו לקדם פני אויב. ביחידתנו שימש יוסף כמדריך ומחנך לכל החיילים בכל התחומים, החל מהדרכה בהפעלת צמ"ה וכלה בשיחות פוליטיות ועצה טובה".