סיגורה, יצחק

בן חנה ואברהם, נולד ביום ט"ו בניסן תרפ"ו (30.3.1926) בעיר סלוניקי, יוון. בשנת 1933 עלה ארצה עם הוריו שהתיישבו בשכונת פלורנטין בתל-אביב. בעודו נער צעיר התמסר להעלאת מעמדם התרבותי והחברתי של ילדי הפרברים, בני עדות המזרח. תחילה היה פעיל בתנועת "הנוער העובד" ואחר-כך באגודת-הספורט "דגל-ציון" של בני עדתו. מנעוריו התייחס ברצינות לחובה שנטל על עצמו. שקד על סידור המועדון ועל ארגון קורס לראשי קבוצות. פעילותו השפיעה על המדריכים והחניכים ובהיותו להם למופת הסכימו לתביעתו לסדר ולמשמעת. הוא למד בבית-הספר "אליאנס" ואחר-כך בבית-הספר למסחר פיטמן, סיים קורס להנהלת חשבונות ועבד במשרד עורך-דין. הוא אהב ספרות עברית והשתדל להעשיר בה את ידיעותיו. בינואר 1948 התגייס לשירות העם. הוא נשלח לקורס עזרה ראשונה בגלל הצורך הגדול בחובשים ואחרי סיום הקורס הוצב בחטיבת "גבעתי" ולחם בדרום. בהשתדלות הוריו החזירוהו שלטונות הצבא לשירות בעיר, בגלל היותו בן יחיד, והוא הוצב במשטרה הצבאית. אך בגלל חוסר תיאום בין המפקדות השונות, מחמת תנאי-החירום בימים ההם, נרשם בגדודו כעריק והוחזר לשירות בחטיבתו. לקראת חידוש הקרבות הקרבות בתום ההפוגה הראשונה תוכנן מבצע "אנ-פאר" במגמה לפרוץ את הדרך לנגב. אולם המצרים הפרו את ההפוגה והקדימו ותקפו בליל 7-8 ביולי 1948, תפסו מספר משלטים ושיבשו תוכנית זו. במסגרת המבצע תקפו כוחותינו בלילה שלאחר-מכן 8-9 ביולי, וכוחות "גבעתי" כבשו את משלט עיבדיס, צפונית-מזרחית לנגבה. בימים הבאים ערכו המצרים התקפות כבדות חוזרות ונשנות על המשלט ולוחמי "גבעתי", בהגנה עיקשת, הדפו את ההתקפות. בקרבות אלה נפל יצחק, ביום ב' בתמוז תש"ח (9.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בנגבה.