סיגאוי, שלום (סאלם)

בן רבקה ויעקב, נולד בשנת 1938 בעיר בצרה שבעירק ועלה לארץ בשנת 1950. שלום החל ללמוד בבית-ספר ממלכתי בעירו וכשהגיע לארץ והמשפחה השתקעה בעפולה, המשיך ללמוד בבית-הספר היסודי "יזרעאל". הוא סיים את חוק לימודיו בבית-הספר המקצועי "אורט" בעפולה. שלום שיחק כדורגל במסגרת קבוצת "מכבי" עפולה. שלום גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1956, ובמסגרת חטיבת "גולני" השתתף במבצע סיני. שלום שירת שנתיים וחצי, ובתעודת השחרור שלו צוינה התנהגותו כטובה מאוד, והערכת מפקדיו הייתה כי "שימש בתפקיד אפסנאי לשביעות רצוננו המלאה". במחצית יולי 1958 שוחרר שלום מהשירות הסדיר והחל לעבוד במפעל הסריגים "תבור" בעפולה. עם סגירת המפעל, הוא נתקבל לעבודה בעיריית עפולה במחלקה הטכנית. בשנת 1963 נשא שלום לאישה את זוהרה, ובמרוצת השנים נולדו להם שלוש בנות ובן. שלום היה אדם טוב-לב, שאהב לעזור לכל אחד. רבים היו ידידיהם, שאהבו לבוא לביתם ונתקבלו במאור פנים ובחיוך. שלום אהב מאוד את משפחתו ודאג לכל מחסורה. תחביבו העיקרי היה לצפות במשחקי כדורגל וכדורסל. הוא אהב מוסיקה, נהנה מנגינתה של בתו והרבה לשמוע שירים ישראליים ומזרחיים. כחייל מילואים, השתתף שלום במלחמות ישראל ועוטר באותות סיני, ששת הימים ויום הכיפורים. ביום א' בשבט תשמ"ד (5.1.1984) נפל שלום בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה. הוא השאיר אחריו אישה, שלוש בנות ובן, שלושה אחים ואחות. במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "שלום היה מקובל על חבריו ביחידה, תמיד עזר לכולם, מילא את תפקידו ברצון ובאופן הטוב ביותר. הוא היה חיל ממושמע ואחראי, וחבריו אהבו אותו על המרץ שבו, על טוב ליבו ובגלל שאהב לצחוק עם כל אחד. שלום היה חייל ותיק בגדוד וחבריו המומים ממותו הפתאומי, שקטע מסכת ארוכה של יחסי חברות והכרות". ראש העיר עפולה ציין במכתבו, כי שלום היה "אחד העובדים המסורים של העיריה, ביצע את כל המוטל עליו בנאמנות רבה ובמוטיבציה גבוהה מאוד. איש נעים סבר שהחיוך לא מש מפניו, חבר אהוב ורע טוב". לוח שיש לזכרו הוצב בבית-הכנסת, שבו נהג שלום להתפלל