סטשי, משה (מרסל)

בן רוזה ומאיר (מרקו), נולד ביום ב' באלול תרפ"ט (7.9.1929) בסופיה בירת בולגריה וגדל באווירה יהודית מסורתית וציונית. אחרי שסיים בית-ספר יסודי עברי, למד בקולג' צרפתי. משנת 1943, בגבור ההשפעה הנאצית בבולגריה וההכרזות האנטישמיות שנשמעו בפרלמנט הבולגרי, התגברה שאיפתו לארץ-ישראל. מיד עם שחרור בולגריה על-ידי הצבא האדום הצטרף ל"עליית-הנוער" ועלה ארצה ב-6.11.1944. עם קבוצת נוער צורף לקיבוץ דפנה. החיים החדשים עודדו את רוחו והוא השתתף בכל הפעולות המשקיות, הארגוניות והתרבותיות בהתלהבות רבה והיה לרוח החיה בחברתו. משה הצטיין בתבונת-כפיים, במיכניקה ובחשמלאות והשתתף בענף הדיג כאחד מוותיקי הענף. בשנת 1947 עבר עם חבריו כגרעין הכשרה לקיבוץ חולתא ובהתלהבות רבה כתב להוריו על תוכניותיו לקראת עליית חבורתו להתיישבות עצמאית כעבור שנה. מיד עם פרוץ מלחמת-העצמאות הצטרף לכוחות-המגן, שירת בחטיבת "יפתח" והשתתף בכל הקרבות בסביבה. בביקורו האחרון במשק, כאשר ערך חוברת לזכר חבר שנפל, העיר בחיוך: "מי יודע אם לא קרוב היום בו מישהו ידפיס חוברת כזאת לזכרי". משה נפל בהתקפה הראשונה על משטרת נבי-יושע ביום ו' בניסן תש"ח (15.4.1948). הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות בחולתה.