סטרוצ’ובסקי, דויד-זלמן

בן טוניה ושמואל, נולד ביום כ"א בשבט תרפ"ז (24.1.1927) בעיר יאסי, רומניה. לאחר שסיים בית-ספר יסודי, למד נפחות ועבד בה. מגיל 10 היה פעיל בתנועת "הנוער הציוני", תרם והתרים למען הקרנות הלאומיות ושאף לעלות ארצה. התלאות במלחמת-העולם השנייה והמפנה שחל במשטר הרומני לא היטוהו מדרכו. בשנת 1944 הצטרף להכשרה בכפר עבודה של "הנוער הציוני" ובשתי שנות עבודתו שם הצטיין בשקידה ובנכונות לבוא לעזרת החברים. באמונתו הגדולה עודד אותם לבל יגיעו לידי ייאוש מחמת המכשולים הנערמים על דרך העלייה בידי השלטון הקומוניסטי. כשזכה בקיץ 1946 לעלות עם החבורה לאוניית-המעפילים "מכס נורדאו", לא יכול לעצור את דמעותיו, ולחברתו אמר: "זהו היום המאושר בחיי". בהגיעם לארץ נישאו השניים והשתקעו בגבעת שמואל. דויד-זלמן עבד כפועל-בניין. בראשית מלחמת-העצמאות התגייס לצבא, והשתתף בכל הקרבות הקשים. משהכיר בחופשה קצרה את בתו שנולדה לו בינתיים, חזר להילחם ביתר מסירות, למען תגדל ותחיה במולדת חופשית. עם כניסת הלגיון הערבי ללחימה הוחמר מצבה של ירושלים והדרך אליה נותקה על-ידי מערך הלגיון בלטרון. לפריצת הדרך תוכנן מבצע "בן-נון א'" והמשימה הוטלה על חטיבה 7, שזה עתה הוקמה. גדודו תיגבר את חטיבה 7 למשימה זו והוטל עליו לכבוש את לטרון. לוחמי הגדוד נתקלו בכוחות אויב עדיפים ונאלצו לסגת. בקרב זה נפל, ביום י"ז באייר תש"ח (26.5.1948). השאיר אחריו אישה וילדה. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.