סטולוב, יעקב (קובי)

יעקב (קובי), בן הניה ומשה, נולד ביום ט' באלול תש"ט (3.9.1949) בקיבוץ שפיים, ולמד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בקיבוץ. קובי היה תלמיד טוב וממושמע, עדין נפש ונעים הליכות. מורתו כתבה עליו: "קובי, הנער התמים, התחמק תמיד ממריבות ומסכסוכים, וידע להסתדר בדרכי נועם". היה בו שקט פנימי; מעולם לא היה בין המשתובבים והמתפרעים ורחק ממעשי קונדס. הייתה בו ביישנות מסוימת, וחיוכו היה עצוב משהו. שלא כמו רוב הילדים, לא היה צוחק במלוא פה. הוא היה חובב ספורט, ויותר מכל אהב את משחק הכדורסל ואף נמנה עם נבחרת הקיבוץ. אך גם בשעת משחק לא נהג לצאת מכליו. מאופק היה, כאילו אדיש למתרחש סביבו. את שעות הפנאי שלו הקדיש לדיג תת-מימי. יעקב גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1967 והתנדב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון" ובקורס למפקדי טנקים. הוא היה מפקד טנק מצטיין, דאג לפקודיו והיה אהוב על מפקדיו ועל חבריו. את מרבית ימי שירותו הסדיר עשה על גדות תעלת סואץ והשתתף במלחמת ההתשה, אך לא סיפר להוריו דבר מן הקורות אותו, כדי שלא להדאיג אותם. כשהוצע לו להשתלם בקורס קצינים, סירב. לאחר שהשתחרר מן השירות הסדיר חזר לקיבוץ ועבד בענף האבוקדו, והשקיע בו הרבה מרץ ואהבה. כעבור זמן נשלח מטעם המשק להשתלם בקורסים מיוחדים בתחום גידול האבוקדו. מרכז הענף מספר עליו, כי "התבלט בצניעותו, בשקט הנפשי שלו ובמסירותו לעבודה. הוא נהג בכל עניין בכובד ראש, ברצינות ובתחושת אחריות רבה, ידע לעמוד על דעתו בהחלטיות". אף-על-פי שנראה אדיש ורציני היה יעקב אופטימי מטבעו. הוא נהג כבוד בזולת והתחשב ברצונם של אחרים. בקרב מיודעיו נודע כאדם מקפיד ואחראי, מסודר ונקי מאוד. הוא אהב אהבה עזה את הוריו ואת אחיו ואחיותיו והרבה לבלות בחיק משפחתו. במלחמת יום-הכיפורים לחם כמפקד טנק בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפל יעקב בציר "פלא", ליד נפח. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ שפיים. השאיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. קיבוצו הוציא לאור חוברת בשם "אלה הבנים", לזכר בני שפיים שנפלו במלחמה, ויעקב בתוכם.