סטבסקי, אברהם
בן איטה ואהרן-צבי, נולד ביום ח' בטבת תרס"ו (5.1.1906) בעיר בריסק בליטא. בבית הוריו קיבל חינוך מסורתי וציוני ובשנת 1923, עם תום לימודיו התיכוניים, ניסה לעלות לארץ-ישראל כמעפיל, אך נתפס בנמל גאלאץ שברומניה, ושלטונות רומניה הסגירוהו לשלטונות פולין שהחזירוהו לביתו. כעבור זמן קצר גויס לצבא הפולני ואחרי סיום השירות כקצין הקדיש עצמו לפעילות בתנועת הנוער בית"ר. בשנת 1933 יצא שוב לארץ-ישראל, גם הפעם כמעפיל, אבל במרסיי קיבל רישיון-עלייה במשרד העלייה של הסוכנות היהודית וכך הגיע לארץ כחוק. בארץ החל מיד בפעילות בבית"ר וגם ב"ברית הבריונים" שבהנהגת אב"א אחימאיר. ב-18.6.1933, יומיים לאחר רצח חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, על שפת-ימה של תל-אביב, נעצר אברהם על-ידי המשטרה הבריטית כאחד החשודים ברצח והועמד לדין כנאשם מספר 1. בעקבות פסק-הדין שבו הורשע ונידון למוות, נתגלעו חילוקי דעות ביישוב העברי ובתפוצות הגולה, וקמה תנועה ציבורית של סופרים ואנשי-רוח. רבנים ושאר אישי-ציבור שיצאו להוכיח את חפותו של הנידון למוות. כחודש ומחצה לאחר-מכן, בעירעור שהוגש לבית-הדין לעירעורים זוכה הנאשם והוא יצא לחופשי "מחוסר הוכחות". על-פי בקשתו של זאב ז'בוטינסקי , שפעל ללא ליאות לזיכוי הנאשמים חברי תנועתו מאשמת הרצח, חזר אברהם לפולין והתמסר לפעילות בבית"ר ובצה"ר, ובעיקר סייע בהפצת העיתונים: התנועה הלאומית, "אונזער וועלט" ("עולמנו") ו"די טאט" ("המעש") ואחר-כך במפעל ההעפלה של הצה"ר, בית"ר והאצ"ל. ברבות הימים היה מראשיו הבולטים של מפעל זה וטיפל בכל הפרטים: השגת היתרי יציאה ורישיונות מעבר, הנפקת כרטיסי-נסיעה, שכירת אוניות והבאת המעפילים לחופי הארץ. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליח לצאת מפולין ושם פעמיו לכיוון ארץ-ישראל, אך כאן מנעו ממנו השלטונות הבריטיים את הירידה בחופי הארץ. הוא יצא לארצות-הברית ושם פעל בתחומי העשייה של משלחת אצ"ל מארץ- ישראל. לאחר המלחמה חזר לאירופה, ביקר אצל שארית הפליטה במחנות שבגרמניה ובאוסטריה, נחלץ שוב לפעילות ההעפלה והיה אחד הפעילים המרכזיים בהפלגתה של אוניית-המעפילים "בן-הכט", שהגיעה לחופי הארץ ב-9.3.1947. לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל התמסר לארגון אוניית הנשק "אלטלנה" שהסיעה לארץ לוחמים אנשי אצ"ל, מתנדבים ונשק רב. ביום ט"ז בסיוון תש"ח (23.6.1948) מצא את מותו על סיפון האונייה כשאש מ"התותח הקדוש" נפתחה עליה מחוף תל-אביב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הניח אישה, שני אחים ושתי אחיות. גם לאחר מותו לא הכירו רבים בארץ, בעיקר בחוגי המפלגות הסוציאליסטיות, בחפותו של אברהם סטבסקי ולכן הוקמה ועדת חקירה ממלכתית שתחקור ותגיע לאמת. ועדת החקירה הממלכתית בראשותו של השופט העליון לשעבר מר דוד בכור קבעה פה אחד בדו"ח שהגישה לראש הממשלה (ביום ט"ו בסיוון תשמ"ה – 4 ביוני 1985), כי "אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט לא היו רוצחי חיים ארלוזורוב ז"ל ולא היתה להם יד ברצח".
