סטביסקי, ציונה

בת ליאו ורייזי. נולדה ביום כ"ט באייר תש"ח (7.6.1948) במעוז-חיים. למדה בבית-הספר שבדורות ולאחר שסיימה את לימודיה היסודיים למדה בבית-הספר התיכון האיזורי אשר בשער-הנגב. השתייכה לתנועת "הנוער העובד". בסיימה את לימודיה ביקשה לדחות את גיוסה לצבא ויצאה לשנת-שירות בדימונה, שתכליתה "ביעור הבערות, בקרב העולים החדשים. היתה חברת קיבוץ דורות, ובחזרה הביתה היתה מלאה התרגשות וסיפרה על תלמידיה שנפשם נקשרה בה. דימונה עצמה היתה מקור התלהבות בשבילה כי כל חידוש בה היה כאילו נתחדש משהו בביתה-שלה. כאשר הבחינה בעולי-הודו שגרעיני-הדעת החלו נובטים והם התחילו לקרוא ולכתוב היתה מאושרת. חביבה היתה ועליזה, צחקנית ושופעת אור. בנובמבר 1967 גויסה לצה"ל וביום י"ב באייר תשכ"ח (9.5.1968) נפצעה בשעת מילוי תפקידה – וכך מצאה את מותה. בעת המקרה היתה בשירות וקיבלה חופשה כדי שתוכל להשתתף בכנס של תנועת הקיבוצים כי נפשה היתה קשורה בעבודה ציבורית. הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוצה. במכתב-תנחומיו להוריה כתב מפקד-היחידה: "במשך חמשת חדשי-שירותה מילאה ציונה את כל המוטל עליה ברצון ובמסירות ובטוחני שבדרך האפיינית לה מאז ומתמיד. היתה שקטה וחברתית, נכונה לעזור בשעת הצורך בלי התבלטות ומתוך התחשבות בזולת". ב"שלושים" לנפלה הוציאו חבריה בקבוצה המגוייסת של האיחוד בדימונה חוברת לזכרה.