סחר, יוסף

יוסף (יוסי), בן בלהה ומשה, נולד ביום ט' באלול תש"א (1.9.1941) ברעננה. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם מגד ברעננה, בבית-הספר התיכון-עירוני א' על-שם ד"ר מרוז בתל-אביב, ואחרי-כן המשיך בלימודיו, במסגרת העתודה האקדמית, בבית-הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים. יוסי היה פתוח לכל דבר חידוש, יסודי במעשיו ובלימודיו, בעל דעות מגובשות בענייני החברה, הדת והמדינה ואת השקפותיו ידע להסביר בצורה משכנעת; עקיב היה ותקיף כשהאמין בצדקתו, וכשטעה ידע לומר – טעיתי. הוא היה צנוע וידידותי וחבר נאמן לכול. מעולם לא התנשא על סביבותיו, לא פגע באיש ואך לעתים רחוקות הרים את קולו ויצא מגדרו. תמיד השיג את מבוקשו בדרך ההסבר והשכנוע. יוסף גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1959 והוצב לנח"ל. לאחר מספר חודשי שירות צורף לעתודה האקדמית והחל ללמוד רפואה באוניברסיטה. בימי לימודיו עבד בעתות החופשה, כדי להשתכר למחייתו ולא בחל בכל עבודה. בכל מלאכה שעסק, הצטיין באחריותו ובמסירותו. גם בעבודתו בבית-החולים היה קפדן מאוד, וזכה שם להצלחות רבות ולשבחים רבים, על המסירות ועל ההתחשבות בחולה ובמשפחתו. בשנת 1965 נשא את חברתו לאישה. תמיד היה מסור מאוד למשפחתו, והקדיש לה את כל זמנו הפנוי. הוא היה אב אוהב לילדיו, הרבה לשחק עמם בסבלנות ובאורך רוח, צילם אותם במאות צילומים, טייל אתם ברחבי הארץ, ושקד לחנך אותם לאהבת המולדת ולאהבת ישראל. בשנת 1967 השתלם בקורס לקציני רפואה, והוצב לחיל השריון. מפקדיו כתבו עליו בחוות דעתם: "הוא קצין מעולה, בעל מקצוע טוב, רופא מוכשר, מסור לחוליו ואהוב על מפקדיו, נאמן, יעיל ויסודי, בעל יזמה, אמיץ, מסור, שקול, ישר והגון, שקט, עצמאי ואחראי. מעורה בחיי היחידה גם בנושאים שאינם נוגעים לתפקידו. הוא יכול לשמש דוגמה אישית של קצין רפואה ביחידת שדה". הישגיו בתקופת מלחמת ההתשה סייעו לגבש את תורת הרפואה בחיל השריון, שנהגו על-פיה במלחמת יום-הכיפורים ובכך ניצלו חיי פצועים רבים. הוא נמנה עם המשרתים בצבא הקבע. על חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". כמו כן הוענק לו גם "אות השירות המבצעי". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה יוסף בחזית בסיני. אור ליום כ"ד בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפגע ונהרג ליד דוור-סואר, שעה שתר עם צוותו אחר מקום להקים בו את בית-החולים של האוגדה. טיל פגע ברכב שלו והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברעננה. השאיר אחריו אישה ושלושה בנים, הורים ואח. בנו הקטן נולד יומיים לאחר נופלו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "איבדנו חבר טוב, איש רפואה מסור, שאהב את חייליו, את צה"ל ואת הרפואה, והתמסר בכל לבו לקידום מטרותינו". מרכז "יד לבנים" ברעננה הוציא לאור חוברת לזכר בני המקום שנפלו, ויוסף בתוכם; בית-החולים "בילינסון" בפתח-תקוה הקים לזכרו ספרייה במחלקה הפדיאטרית, וקרא את מחלקת טיפול-יום לילדים על שמו.