סחייק, יצחק

יצחק, בן מרים ורחמים, נולד ביום ח' בשבט תשט"ו (28.1.1955) בפתח-תקוה. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר "מעלות" בבני-ברק, ואחר-כך המשיך בלימודים תיכוניים וסיים בבית-הספר המקצועי "הירקון", אף הוא בבני-ברק. איסי, כפי שכינוהו בחיבה בני משפחתו וידידיו, היה בן הזקונים החביב של המשפחה. הוא היה ילד חברותי, שנהג ביישוב-הדעת ובהיגיון, והיה אהוב על חבריו לכיתה בבית-הספר. תמיד היו מתאספים אצלו גם לצורך משחק ובילוי וגם לצורך עזרה בלימודים. הוא היה תלמיד מצטיין. מוריו והוריו התגאו מאוד בהישגים ובהצלחות שנחל בשטחי הלימוד השונים. אך לא רק בלימודים הצטיין, אלא גם בתחביבים, שרובם היו בתחום הספורט ובתחום הפעילות החברתית. כשהיה תלמיד בכיתה ט' עבר איסי קורס מ"כים בגדנ"ע והוענקה לו תעודת הצטיינות על כושר האירגון שלו ועל יכולת השכנוע שהראה בקשריו עם אנשים. הוא היה תקיף בדעתו, בעל מרץ ויזמה, והשתתף בפעולות חברתיות שונות, כגון הצעדות השנתיות למודיעין וצעדת ארבעת הימים. גם על אלה זכה במדליות על עירנותו ועל כישרון שיתוף-הפעולה שלו. ברגישותו המיוחדת לעניינים שבנפש קיבל על עצמו לעבד מזמן לזמן את חלקת העצים שניטעו בתל-השומר לזכרם של הנופלים. הוא עשה זאת על דעת עצמו ומרצונו הטוב, בלי כל קשר לאחראים במקום. יצחק גויס לצה"ל במחצית פברואר 1973. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות הטנק, הוצב כתותחן-טנק ליחידת שריון בסיני. הוא היה חייל מצטיין, ואהוב על החיילים ועל המפקדים כאחד. תמיד עשה את המוטל עליו ביעילות ובהקפדה ואף טרח לעשות יותר מהנדרש ממנו. גם בצבא היה איסי דמות מרכזית ביחידתו וכל חבריו ביקשו את קרבתו. הוא ידע לטפח יחסי ידידות לבביים עם כולם והיה מרבה להשתתף במשחקי הכדורגל, שהיו החיילים עורכים ברחבה שבין הטנקים ותורם למשובה ולשעשועים, שנועדו להפיג את המתח בשעות שבין אימונים ופעילות מבצעית. עם הוריו, אחיו ואחיותיו, שמר על קשר רצוף באמצעות מכתבים ושיחות טלפון, כדי למנוע מהם דאגה לשלומו ולבריאותו. הוא כיבד את הוריו והיה קשור מאוד אל משפחתו. במלחמת יום-הכיפורים היה יצחק עם יחידתו בסיני. בלילה הראשון למלחמה יצא לנסות לחלץ טנק, שנפגע בגזרה הדרומית של תעלת סואץ, באזור מעוז "ליטוף". הוא נכנס לקרב עם כוחות מצריים ונהרג. כחודשיים ימים נשאר בשטח האויב, ולמשפחתו נמסרה הודעה שהוא נעדר. לאחר תקופה של חששות ותקוות נקבע שהוא נספה ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו של יצחק: "אנו, מפקדי היחידה וחבריו, נושאים בגאון ובחרדת קודש את זכרו".