סושין, דוב

בנם-יחידם של ראובן ופניה. נולד ביום י"א בסיון תש"ז (30.5.1947) בקלצק אשר ברוסיה. הילד סבל קשות מידי הגויים, גם בבית-הספר, שבו התחיל ללמוד, וגם בצאתו לרחוב. מקטנותו סבל מפגיעות על הרקע הלאומי וכמיהתו לעלות לארץ גברה מיום ליום. בשנת 1960 עלתה משפחה לארץ? ההורים קבעו את מקום-מגוריהם בקרית-חיים ודוב נתקבל במוסד החינוכי בקיבוץ דליה אשר בו סיים את לימודיו היסודיים, אף כי בתחילה היו לו קשיים בלימוד השפה העברית ובהסתגלות לחיי-הקיבוץ. בקיבוץ שהה שנתיים ומשם עבר לבית-הספר לקציני-ים אשר בעכו ואחרי ארבע שנות-לימודים שם בהצטיינות גויס לצה"ל – בספטמבר 1966 והוצב לחיל-הים. מאז גיוסו לצה"ל שירת במשחתת "אילת" אשר נחשבה בעיניו לביתו השני. עם סיום מלחמת ששת הימים סיפר להוריו כי הוא מצטער צער רב שלא הסכים בזמנו להישאר בצבא-הקבע ולקבל את דרגת הקצונה. הוא עמד להיות מועבר לחוף ונתכוון להמשיך בלימודיו בטכניון העברי כדי להתמחות בהנדסת אניות. אולם הגורל סיכל את תכניותיו ולא עברה אלא שנה בשרתו במשחתת "אילת" כאשר מצא תא מותו עם טיבועה על-ידי טילים מצריים מול חוף רומני שבצפון סיני ביום י"ח בתשרי תשכ"ח (21.10.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. בספר-הזכרון "האילנות שנגדעו" לבני קרית-חיים שנפלו במערכות-ישראל, בהוצאת ועד הקריה, בית "יד לבנים" ואירגון חברי ההגנה שם, הוקדשו לזכרו כמה עמודים.