סורק, אברהם
בן לואיזה ופנחס. נולד ביום כ"א בחשוון תש"ח (4.11.1947) בעיר סנטיאגו בצ'ילה. גדל והתחנך בעיר הולדתו וסיים 11 שנות לימוד. בהיותו בן 17 הכיר את רעייתו לעתיד שרה ובשנת 1970 נשא אותה לאישה. באותה שנה נולדה לבני הזוג בתם הבכורה רות וזמן קצר לאחר היוולדה, בשנת 1971, עלתה המשפחה הצעירה לארץ. בזאת הגשים אברהם שאיפה שטיפח עוד בנערותו. לאחר עלותם ארצה ניסו להיקלט בקיבוץ בחן. בפברואר 1972 גויס אברהם לשירות חובה בצה"ל והוצב לשרת בחיל-התותחנים. במסגרת זו עבר תקופת שירות מקוצרת, כנהוג לגבי חיילים עולים בעלי משפחות, והשתחרר כעבור שנת שירות אחת. קליטתם של בני הזוג בארץ לא עלתה יפה והם שבו לצ'ילה בעקבות הפצרות אביו של אברהם. חרף זאת הקשר עם הארץ לא נותק ואברהם גויס לשרת כאיש ביטחון. למרות הניסיון הכושל בבחן עלה אברהם שנית לארץ עם בני משפחתו בשנת 1976. לאחר נסיונות שונים להתמקם ולאחר חבלי קליטה קשים, הגיעו בני המשפחה לקיבוץ בית אורן, התקבלו כחברים והקימו לבסוף את ביתם. בחודש אוגוסט 1985 נקרא אברהם לשירות מילואים ונשלח לשרת בחברון. הוא נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ז באלול תשמ"ה (3.9.1985), לאחר שנדקר למוות על-ידי תוקפים, בעת שמירה בקסבה בחברון. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין של קיבוץ בית אורן. הניח רעיה, שלושה ילדים – רות, שלמה ופנחס, הורים, אחות – ג'קלין ושני אחים – פרננדו ויוסף. במכתבו למשפחה השכולה כתב שר הביטחון יצחק רבין: "רב"ט אברהם סורק ז"ל נתן את חייו למען מולדתו… הוא היה חייל מצוין, ממושמע, התנדב לכל משימה, חבר למופת ואהוב על כולם". לאחר מותו פירסמה אלמנתו דברים לזכרו בעלון הקיבוץ "ניבים"