סורסקי, דב
דב, בן חנה ומשה, נולד ביום ט"ו בתשרי תשי"א (26.9.1950) בבאר-שבע. הוא למד בבתי-ספר יסודיים בבאר-שבע, בנתניה ובגדרות וסיים בהצטיינות את לימודיו בבית-הספר התיכון "מאוחד" שברחובות. דב היה תלמיד מעולה. כמעט בכל שנות לימודיו היה התלמיד הטוב ביותר בכיתתו ולא היה מקצוע שלא הגיע בו להישגים הטובים ביותר. הוא היה חברותי ואהוב מאוד על חבריו ועל מוריו, שידעו להעריך את חוש ההומור המיוחד שלו, את כושר הניתוח וההבעה שלו, את רצינותו, את מסירותו לחברים ואת כישרונו המיוחד לקשור יחסים עם בני אדם. הוא היה גם ספורטאי מצטיין, בעיקר בתחום הכדור-עף והשתתף בתחרויות רבות. דב גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1968 והוצב לחיל ההנדסה. לאחר שהשלים סדרת קורסים מקצועיים, הוצב ביחידות הנדסה-קרבית. מאחר שהצליח בתפקידיו נשלח לקורס קצינים, ואחר כך לקורס קציני הנדסה ועמד בשניהם בהצלחה רבה. דב, שנקרא בפי כל דובל'ה, היה מפקד ואיש מקצוע מעולה, שהיה בקי בכל הקשור במקצועות ההנדסה הקרבית. הוא התקדם מהר בסולם הדרגות והמשיך כל הזמן להשתלם, ללמוד, לעבור קורסים ולרכוש ידע נוסף במקצועו. הוא ניחן בכושר מנהיגות וביכולת הדרכה והיה אהוד ומכובד על חייליו ועל חניכיו בקורסים. דב הצטיין בעיקר בתפקידו כמפקד פלוגה. תרגילי האש, שביצע עם פלוגתו, זכו לשבחים מפי מפקדיו הבכירים. הוא נחשב מפקד קשוח וקפדן, אך נערץ על חייליו בזכות דאגתו להם ובזכות שידע לדרוש מעצמו מה שדרש מהם. כתב אחד מחייליו: "כמ"פ לא חסך דב שום מאמץ כדי לדאוג לצורכיהם של החיילים; מה שהבטיח – קיים. בזכות תכונות אלו העריכוהו חיילים ומפקדים". במלחמת יום-הכיפורים היה דב מפקד בסיס עורפי. בשעות הראשונות למלחמה עדיין היה בבסיסו. אולם משגברו הקרבות, ירד לסיני כדי להיות עם היחידות הלוחמות. הוא סיפח עצמו לפלוגת חרמ"ש ובמהלך הלחימה היה למפקדה. עם פלוגתו לחם בחירוף נפש לבלימת התקפות המצרים בחזית התעלה. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) נפגע דב ונהרג בקרב ליד מחנות אבו סולטאן, מפגיעת טיל בנגמ"ש הפיקוד שלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין, כי דב היה קצין מסור, בעל מרץ, דואג לאנשיו, בעל יזמה ותושייה, מוכשר, בעל כושר מנהיגות ואהוב על הכל; מפקדו של דב כתב למשפחה השכולה כי דב היה אדם ומפקד למופת. דברים לזכרו ועל דמותו של דב פורסמו בחוברת "קשת יהונתן לא נסוגה אחור".
