סורני, יצחק

בנם של גורגיה וצלח. נולד בשנת תרצ"א (1931) בעיראק. יצחק היה הילד הרביעי להוריו והבן הראשון. הוא נולד לאחר שלוש בנות ולידתו לוּותה בהתרגשות ובשמחה רבה. בנעוריו השתייך יצחק לתנועה הציונית, ששליחיה פעלו במחתרת. בשנת 1948 הם הוחזרו לישראל, ואחדים נעצרו על ידי השלטונות בעיראק ונחקרו. שנתיים לאחר ההכרזה על מדינת ישראל עלה יצחק ארצה ממניעים ציוניים עם אחותו, אחיו ודודו. אלפי יהודים שביקשו לצאת את עיראק נמלטו לאיראן, ואף יצחק ואחיו הוברחו בדרך לא דרך, במעבר גבול בלתי חוקי שבין עיראק ואיראן. הם עשו דרך ארוכה בצעידה בקור מקפיא בשלגים של ינואר-פברואר 1950. ההליכה התבצעה בשעות החשכה, כדי להסתתר מעיני חיילי צבא עיראק שפטרלו ליד הגבול. לאחר שהייה קצרה באיראן עלו יצחק ואחיו בטיסה לישראל. כאן נשלח יצחק לקיבוץ גן שמואל, ולאחר תקופה קצרה גויס ליחידת נח"ל 904. על פי מכתבים ששלח לאחותו ונתגלו לאחר נפילתו, הוא היה מקובל על חבריו ובמיוחד על הבנות, שבאירוע חברתי במחנה בחרו בו לבחור היפה ביותר ביחידה. בתחילת אפריל 1951, הותר לשארית המשפחה לעלות ארצה בתנאי שיוותרו על אזרחותם ורכושם בעיראק. ללא היסוס נתנו בני משפחת סורני את הסכמתם לתנאים ועלו ארצה. יצחק כבר שירת כשנה ביחידתו. הוא ביקש חופשה מיוחדת של יממה, כדי לפגוש את המשפחה שלא ראה במשך אותה שנה, וכדי לנסות כ"ותיק" בארץ לעזור בקליטתם. הפגישה עם האם גורגיה הייתה סוערת ומרגשת מאוד והיא התקשתה להיפרד ממנו תוך זמן כה קצר. יצחק אמר שמפקדו הבטיח לו חופשה של שבועיים כדי לעזור בקליטת המשפחה, אך עתה היה עליו לחזור בדחיפות לבסיסו. המשפחה עברה לגור באוהל במעברה שליד אזוּר, ועוד בטרם הספיקה לעשות את צעדיה הראשונים במולדת החדשה, הגיעה אליהם בשורת האיוב אודות נפילתו של יצחק. מכה מפתיעה וקשה מנשוא נחתה על האם. הנתק הממושך והציפייה להתראות שוב במקום מבטחים העצימו את האסון. אבל כבד ירד על המשפחה וחייה של האם היו קשים ומרים עד יום מותה. בתחילה לא נודע סיפור נפילתו של יצחק. רק לאחר בירורים שנמשכו שנים ושיחות עם חברים ומכרים ששירתו איתו וששמותיהם הופיעו במכתביו של יצחק ונמצאו בכליו לאחר נפילתו, הצליחו אחיו לדלות פרטים מחבר ששירת עמו באותה יחידה. התברר כי מיד עם פרידתו של יצחק מאימו ומשפחתו, זומנה היחידה למנוע חדירה מגבול ירדן, סמוך לבית גוברין. היחידה ביצעה את משימתה והחלה בנסיגה חזרה לשטח ישראל. במהלך הנסיגה נפתחה אש צלפים ירדנים וכדור אחד פגע בחברו לנשק. יצחק סורני התקדם באותה עת לכיוון הגבול ואז שמע את הזעקה לעזרה: "יצחק נפצעתי!" יצחק חזר אליו, על פי הערכים עליהם גדל וחונך לא מותירים חבר פצוע בשטח. בהיותו גבוה וחזק, הרימו על גבו והמשיך לסגת מהמקום. כעבור מרחק לא גדול שמע החבר הפצוע, את יצחק: "גם אני!" ושניהם נפלו ארצה. טוראי יצחק סורני נפל בקרב באזור בית גוברין ביום ה' בניסן תשי"א (11.4.1951). בן עשרים היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנחלת-יצחק. הותיר אחריו אם, אחיות ואחים. שנים רבות לאחר נפילתו, עברה המשפחה להתגורר ברמת גן ובמקרה התגלה שהחייל אותו הציל יצחק גר בשכנות אליהם.