סוקל, ישעיהו (אוטו)

בן פניה ויצחק, נולד ביום ט"ו בניסן תרפ"ה (9.4.1925) בווינה, בירת אוסטריה, ב-15.5.1935, בהיותו בן 10, עלה ארצה עם המשפחה, שהשתקעה בתל-אביב. אחרי סיום בית-הספר היסודי למד בבית-ספר תיכון-מקצועי. הוא התמסר רק ללימודים ולעבודה ולא הצטרף לשום ארגון-נוער. בשנת 1942 "הגדיל את גילו" וכך נתקבל כמתנדב לצי הבריטי. כשנשלחה אליו דרישה מהסוכנות היהודית להתגייס לצבא הבריטי, כבר היה ותיק בשירות הצי. בשל אופיו הטוב ומסירותו לתפקידיו נשלח על אף גילו הצעיר לקורס והועלה לדרגת תת- קצין, דבר שהיה נדיר ביחס ליהודי מארץ-ישראל בצי הבריטי. עם סיום מלחמת-העולם שימש בתפקיד ממונה על מחסני הצי באריתריאה. אחרי שחרורו מהצבא עבד בבית-המלאכה של אביו. במלחמת-העצמאות גויס לאחד הגדודים בחטיבת "גבעתי", סיים קורסים לחבלה ולבניית ביצורים, השתתף בכל קרבות גדודו, וכחייל ותיק העלה את המוראל הקרבי של חבריו. במסע שיירה דרך פלוג'ה לגת נתבקשו מתנדבים לרדת מכלי-הרכב המשוריינים ולסלק את מחסום הסלעים מעל הכביש. הוא קפץ ראשון מהמשוריין ותחת מטר אש צולבת ביצע את המשימה, ואז הועלה לדרגת מ"כ. ישעיהו הצטיין שוב באיסוף פצועים בדרך לניצנים תחת מטר אש של צלפים. עלה לדרגת סמל מחלקתי והשתתף בכיבוש בית דראס, בשית, יאזור, אל-קובאב, בפעולות נגד משטרת עיראק-סואידן (כשכל הנשק הכבד של מחלקתו היה מקלע אחד בלבד). בקרבות נגד המצרים פעל בביצור נגבה ובאר טוביה. בשבעה-עשר ימי האש המצרית על נגבה היה מפקד עמדה מול המצרים התוקפים בטנקים ובתותחים, ואחרי שעמדתו נהרסה כליל הוסיף להילחם עם אנשיו מתעלות הקשר, והאויב נהדף באבידות כבדות. בהיותו בחופשה בת חמישה ימים, בשעת ההפוגה הראשונה, הבטיח להוריו לקחתם לנגבה ולהראותם את הביצורים, אך הם ראו ביצורים אלה רק לאחר מותו. באותם הימים מסר בקשה להעבירו לחיל-הים, בהיותו בעל ניסיון בשירות זה, אך מפקדיו, שהכירוהו כחייל ולוחם טוב, לא תמכו בבקשתו. עם חידוש הקרבות לאחר ההפוגה הראשונה נמנה עם כובשי משלט עבדיס. הוא הסתער בגבורה על המצרים בעלי העדיפות בנשק כבד, לקח כשלל תותח מצרי שנקרא אחר-כך על שמו, נפצע פצעים אנושים והוסיף להילחם עד איבוד הכרתו. ישעיהו נלקח לבית-החולים ושם מת ביום ב' בתמוז תש"ח (9.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות.