סוקול, משה

בן שמואל ולאה. נולד ביום ז' במרחשון תש"ח (21.10.1947) בעיר ביעלווה אשר בפולין ובהיותו כבן שלוש, בשנת 1950, עלו הוריו אתו לארץ, ישבו כמה חדשים בבית-עולים בעתלית ולאחר-מכן התיישבו בעמק-חפר. מכיתה א' ועד גמר לימודיו בבית-הספר התיכון האיזורי שבעמק-חפר הצטיין משה בלימודיו. כשרונותיו היו רב-גוניים ורב-צדדיים. הוא הצטיין בלימודים ההומניים באותה מידה שבה הצטיין בלימודיו הריאליים. אבל לא רק בלימודיו הצטיין משה כי אם בשאר תחומי החיים התבלט: בספורט, בריקודים ובמשחק על הבמה – כי הוא ניחן בכשרון נדיר של חיקוי טיפוסים והצגתם. הוא הצטיין בבקיאותו הפוליטית ובגישתו הבוגרת לעניינים המדיניים. מופת ודוגמה היה לכל ילדי-הכפר ביחסו החם להוריו ולמשפחתו. מגיל בית-הספר היסודי עזר במשק והוריו ובזמן לימודיו בבית-הספר התיכון ניהל את המשק. לכל בעייה במשפחה ומחוצה לה היה ניגש באוביקטיביות ובחוש של צדק בלתי-רגיל. אחת מתכונותיו היתה השכנת-שלום בין מתווכחים ורבים. עוד בגיל צעיר נסתמנה בו הנטייה למנהיגות ולהדרכה. ילדים נהגו לשפוך לפניו את לבם והוא היה מטה אוזן קשבת לדבריהם. היה מוכשר מאד לשכנע את חבריו והשפיע השפעה רבה על סביבתו. מיזוג מופלא היה בו של עליזות, תום-נעורים ובגרות שכלית. בכל אשר נמצא זכה משה ליחס של הערכה ואהבה. כך היה גם בצבא לכשגויס. הוא היה טירון מצטיין וגמר קורס מפקדי-טנקים בהצלחה. גם כושר אירגוני גדול היה בו והוא סיפר בשמחה שבמיבצעי תחרות בצבא היה מגיע להישגים הטובים ביותר. משה ידע לעבוד בלי עצבנות ומרירות, כי אם מתוך רצון ובחיוך. בין שאר תכונותיו התרומיות התבלטה התכונה של צניעות והסתפקות במועט. לאחר שירותו הסדיר אמר ללמוד מדעי-הרוח ומדעי-המדינה אבל שאיפתו לא נתמלאה כי בעודנו בשירות-חובה פרצה מלחמת ששת הימים והטנק שלו עלה על מוקש וברדתו ממנו כדי לתקנו נורה מאי-שם; זה היה בקרב שנערך ברפיח שבסיני ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. בעלון הידיעות של איזור עמק-חפר הועלה זכרו. כן הונצח שמו ב"תלמים", ירחון תנועת המושבים, בחוברת שהוקדשה לזכר חברי המושבים ובניהם. כפר-מונאש, מקום מגורי המשפחה, הוציא לאור ספר על שמו לזכר משה.