סוקול, יונתן-משה

בנם של חנה-טובה ושמואל-ברוך (סטיבן). נולד ביום כ"ח בחשוון תשמ"ה (23.11.1984) בניו יורק, ארצות הברית. אח לדוד-יהודה, יעקב (קובי)-יוסף, מאיר-שמחה, עלקא וחדווה. יונתן גדל במונסי שבניו יורק ולמד בישיבת "ספרינג ואלי". הוא אהב מאוד לרכוב על אופניים, והיה רוכב כחמישים מייל כל פעם, מספר פעמים בשבוע, וכן התמודד בתחרות רכיבה על אופניים במדרון. תחביב נוסף שהיה לו – כריכת ספרים ותיקונם. יונתן עבד כגנן מגיל ארבע-עשרה ובגיל שש-עשרה עבד גם כמלצר. הדבר שהיה חשוב ביותר בעיניו היה לתרום עשרה אחוז מהכנסותיו לכלות נזקקות, וכך נהג תמיד. בני משפחתו מספרים על עדינותו, על החיוך הרחב ועל עיניו החומות הבורקות. גיסו דניאל נזכר בכובעו הלבן, בציפורניו הנקיות ובבגדיו הנקיים להפליא – הוא הקפיד להיראות נקי ואסתטי, ולדברי גיסו הוא נראָה כמלאך בלבן. כשעסק בגינון אפשר היה להניח שציפורניו יתמלאו בלכלוך, אבל לא אצל יונתן, עד כדי כך הקפיד על הופעתו. לסובבים אותו היה נעים מאוד להיות בקרבתו. בגיל עשרים הוא עבד כמנהל מפעל למכונות רפואיות יד-שנייה. המפעל תיקן את המכונות ויונתן היה נוסע בארצות הברית לאורכה ולרוחבה, כדי להביא אותן לנזקקים. פעם אמר לאִמו שכל אחד צריך שתהיה לו תשוקה בחיים. יונתן היה ידוע בישירותו ובחל בשקרים. בגיל עשרים ושתיים, ב-11.2.2007, הוא עלה ארצה. הוריו ואחיו עלו אף הם לישראל, האחיות ומשפחותיהן נשארו בניו יורק. כעבור חצי שנה, ב-22.8.2007 התגייס יונתן לשירות קרבי בחטיבת הנח"ל. יונתן היה אז כמעט בן עשרים ושלוש. חבריו ומפקדיו סיפרו שהיה חייל מצטיין, התנדב לכל משימה והביע את רצונו לעזור. יחידתו התאמנה בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי) 933, כאשר מצא יונתן את מותו. טוראי יונתן-משה סוקול נפל בעת שירותו הצבאי ביום כ"ט בניסן תשס"ח (4.5.2008). בן עשרים ושלוש וחצי היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ דגניה א'. הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות. מותו הפתאומי בצבא גרם הלם למשפחתו. יונתן חסר מאוד להוריו ולסבתו. אחיו, אחיותיו, בעליהן וילדיהן מתגעגעים אליו עד מאוד. משפחתו המשיכה את דרכו וייסדה קופת צדקה עבור כלות נזקקות, לעילוי נשמתו של יונתן