סוקולסקי (עצמון), יגאל-ישעיהו

בן פרידה ואברהם, נולד ביום א' בחשוון תרפ"ז (9.10.1926) בתל- אביב. סיים את בית-הספר היסודי "מזרחי" בבני ברק והמשיך ללמוד בגימנסיה ריאלית ושיעורי-ערב. עבד כמכונאי. בהיותו בן 14 הצטרף לתנועת "בני-עקיבא", תחילה כחניך ואחר-כך כמדריך. היתה לו השפעה רבה על חניכיו. יגאל-ישעיהו היה אוהב דת ומסורת, בעל רגש לאומי חם, מרבה לקרוא ושואף דעת. מגיל 15 היה חבר ה"הגנה", מראשוני גרעין הפלוגה הדתית בגדנ"ע גוש דן. בשנת 1942 שימש נוטר בתל חיים (ליד שכונת-בורוכוב). בשנת תש"ד נשלח לקורס ארצי ראשון למפקדי כיתות גדנ"ע. בחורף תש"ז היה סגן מפקד הגדנ"ע של גוש דן והתמסר בהתלהבות לתפקידיו. בסוף שנת 1947, מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947, ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבותיה, צורף לפלוגה הדתית בחטיבת "אלכסנדרוני". הוא השתתף בקרבות בטנטורה, ג'בע, איגזים ועין ע'זאל. בחודש פברואר 1948 סיים קורס מ"מים. הוא עמד בראש הפורצים למחנה תל ליטווינסקי, נפצע פעמיים ולפני החלימו כליל חזר לשדה הקרב. היה בין המשתתפים בקרב הקשה על קולה, ובין כובשי לוד והכפרים הסמוכים לה. יגאל- ישעיהו כתב יומן ובו נתן ביטוי להערצתו את המגשימים ולאכזבתו מהנחשלים. מנעוריו היה בעל חשבון-עולם מפוכח ומילא את חובתו למעלה מן הדרוש , כי תמיד תבע מעצמו יותר משתבע מאחרים, ביודעו כי קשה לגשר בין האידיאל לבין המציאות. ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.2.1949) בעת מבצע "חורב", נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים ותקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בקרב זה נפל, כשנשאר כסמ"פ עם פצועיו אשר לא רצה לעוזבם. נקבר בפלוג'ה. ביום י"ז בכסלו תש"י (8.12.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.