סופר (שרייבר), אברהם

בן פנינה ומאיר, נולד ביום כ"ב בתמוז תרפ"ד (24.7.1924) בעיר נורבה, (מהריש אוסטראו), צ'כיה. בשנת תרצ"ו, בהיותו בן 11, עלה עם הוריו ארצה. המשפחה התיישבה בחיפה ואברהם סיים שם בהצטיינות את בית-הספר היסודי "נצח ישראל" והמשיך בלימודיו, אך עד מהרה נאלץ להפסיקם אחרי מות אביו ולעזור בפרנסת המשפחה הענפה. הוא החל לעבוד במכונאי רכב והצטיין בעבודתו. בשעות הפנאי ובערבים השתלם בקורסים או בעבודה עצמית והתכונן לבחינות-הבגרות. היה מצוי בעולם הספרים ואהבם בכל מאודו. אברהם היה בין מייסדי שבט "הצופים הדתיים" בחיפה והדריך בתנועה שנים רבות בהצלחה רבה. במלחמת-העולם השנייה אמר להתגייס לבריגדה היהודית או לפלמ"ח, אך הדבר לא נתאפשר כיוון שהיה התומך היחידי כמעט באמו. עם פרוץ מלחמת-העצמאות עבר לשירות פעיל ב"הגנה", שירת בחטיבת "כרמלי", נשלח לקורס מ"כים בגליל ובאלונים והשתתף בקרבות כסמ"מ. כן השתתף בגיחות, סיורים, פעולות וחבלה בחיפה והסביבה. הוא הצטיין בקרב על רמת יוחנן ואף הומלץ לקבל אות- הצטיינות כמפקד עמדת-בית קיצונית אשר הציל את פצועיה הודות למסירותו וכושר פיקודו. כן השתתף בקרבות משמר העמק והיה בין הפורצים לבית-הנג'אדה בחיפה והמשימה בוצעה בהצלחה. ביום כיבוש חיפה, י"ג בניסן תש"ח (22.4.1948), בשעת כיבוש בית חורי, לחם בראש אנשיו שרבים מהם נפגעו מאש צלף שהתבצר בבית. אברהם התנדב לחסלו, השליך רימון לתוך הבית ופרץ לחדר, אולם הוא עצמו נפגע ונפל חלל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. מפקדו כתב עליו, בין השאר: "בפריצה לבית חורי נהרג אברהם כשהוא פורץ ראשון. צורת מותו היתה אופיינית לחייו: תמיד לפרוץ, תמיד להלום, תמיד להיות ראשון".